Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 40

45 הלימודים מפשוטן של המצוות, ומתוך כך לא הווקק להן שום בית מדרש, ומובן מעצמו שלא הוכנסו לאוצר החומר התלמודי. בהנחה זו מתיישבות גם קושיות אחרות. ככה למשל השמיטה המשנה מצות ספירת העומר, מה שנתן עניין לריא״ם או נאמר בסתם לבעל בחינת הקבלה לענות בו. ועי,..(שם צד 176) שהמשיג כותב: "ומסברה נשפוט שלא נהגו כן בפני הבית שהרי המשנה לא וכרה חוב זה בשום מקום, ומה שלא הוקבעבה אינו אלא המצאה מאוחרת". לסברות כאלה אין שום מקום, אם נניח שהמשנה השמיטה בכוונה את פשוטי בל המצוות להיות מקום קבוצן בקונטרס מיוחד. - לוא לא היתה לרי יהודה שטה מיוחדת בנזקי נר חנוכה, היה נם זכר מצוה זו חסר לגמרי במשנה. ועל כל פנים חסר בה כל העניין בתור מצוה. ממציאות קונטרס כזה נפתרת בפשיטות כל הפרובלימה של מספר תרי״ג. - מכיון שהחבור המקובל בכל בתי הספר שבימיהם, היה מסדר לפי דרכו את תוכן כל ההלכה בקצרה ונסתיים לו החומר במספר תרי״ג, עשה המספר הזה רושם עמוק על כל המתלמד ונקבע בוכרון כל איש כדבר מוסכם ומסרים. ובכל ואת לא הספיק "ספר המצוות" הזה בכל פרסומו להשפיע אפילו השפעה קטנה על המהלך ההגיוני של חכמי התלמוד, כי קונטרס למתלמדים לחוד וחכמת ההלכה לחוד. בבתי המדרש ידעו ברור, שכל עניין תרי״ג עיקרו בעריכה וחיבור, ואין להחשיב את המספר הזה יותר ממספרים אחרים שנולדו לרגלי סדור ועריכה של חומר לימודי, כמו ששה סדרים, ששים מסכתות וכדומה מן המספרים המקריים שעורכי המשנה והתלמוד הגיעו אליהם דרך מלאכתם. — מספרים כאלה הם בעצם וראשונה דברים שבעריכה, ואינם מסורים ליד העורך קודם מעשה, מפי הקכלה או לשם איזו גימטריאה וכדומה, רק נולדים ומתהוים כפי חלוקת החומר וסדור יסודותיו. והדרשנים באים לאחר מעשה. - ומכיון שכל עניין תרי״ג אינו לא תקנת חכמים ולא מעשה בית דין ולא דבר שהוחלט מצד הישיבות, ומעולם לא עמדו החכמים למניין שכך וכך מצוות צריכות בהכרח להיות כתובות בתורה, לא פחות ולא יותר, אין מקום להקשות, איך יכולים תנאים ואמוראים לחלוק במצוד. מן המצוות אם היא רשות או חובה, מן התורה או מדרבנן, מבלי לדאוג מקודם שמספר תרי״ג לא יופסד. מצד אחר מובן שמספר תרי״ג קנה לעצמו מקום כל כך חשוב בחיי האומה עד שלא היה ביד איש לשנותו, כי נשרש בלבות התלמידים כגירסא דינקותא ומלבד ואת נתעלה בימים ההם למעלת נוסח תפלה ועבודת הי. נם מבחינה וו יש לנו ללמוד מבה״ג ובפרט מגי׳ כי״ר, שמקדים ברכות התירה (אשר קדשנו במצוותיו וצונו, והערב נא, אשר בחר בנו) למניין תרי״ג. מזה אפשר לכאורה להקיש שמנהג היה להתחיל לימוד היום (לכל הפחות לפעמים) במניין המצוות. המנהג הזה נשכח, כי המשנה והתלמוד נעשה כמעט החומר היחידי לכל לימוד, אבל עקבות המנהג עדיין נכרות בבה״ג כי״ר. המעתיק נוסח ד״וו כבר לא הרגיש בזה ובשנותו את ההקדמה האגדית סרס גם את הסדר בהציגו ברכות התורה בראש כל העניין. אבל על כל פנים אנו רואים, שנם ד״וו לא השמיט את