Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 39

46 הברכות, ווה בוודאי סימן מובהק, שברכות התורת היו שייכות למניין המצוות ושניהם יחד היו אצל בה״ג חטיבה אחת, עניין זד, מפיץ אור גם על האזהרות. התעלות מניין תרי״ג ללימוד קבוע לא יכלה להתקיים לדורות, אבל מציאותו העתיקה פנתה לו מקום בפיוט, וה״אזהרות" נעשו לו למפלט האחרון מפני .השכחה עד שבא הרמב״ם וקרא תנר עליהן ועל בה״ג וחדש את פני כל השאלה מנקודה אחרת הנוטה לגמרי מוו של מוני המצוות הקדמונים. מן כל האמור התברר לנו ששאלת תרי״ג אינה שאלה הלכתית רק שאלה היסטורית בלבד. בעלי ההלכה לא היתד, להם שום הזדמנות ושום סבה להתווכח בבחינת המספר, כמו שלא עלה מעולם על לב איש להתווכח בחיוב חילוק החומר התלמודי לששים מסכודת. העיקר הוא בבמו אלה העובדה בעצמה: כך וכך מסכתות עלו בידי העורכים בסדרם את חומר המשנה — כך וכך מצוות או סעיפים עלו בידי אותו המחבר, שמניין המצוות שלו וכה לפרסום באומה, ומכיון שנתפרסם החבור נתפרסם גם המספר ונעשה לביטוי קיים. — התלמוד משתמש במספר תרי״ג כמו במלה מלאכותית השוה במובנה למליצת "כל התורה כולה", לפי שמספר זה היה שגור בפי כלן ווה בעצמו גרם גם שבעלי הדרוש הרבו להשתמש בו ולכוון אליו עניינים שונים, כמו שדרשו דרשות על מספר ששה של סדרי המשנה והתלמוד וכוונו לו פסוק שבישעיה (לג, ו. ע־׳ דרשת ריש לקיש שבת לא, אי, ועל ששים מסכתות כוונו הפסוק שה״ש ו, ח) "ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות, ושמונים פילגשים, אלו שמונים פרשיות שבתורת כהנים"(שה״ר שם). וכן דרשו דרשות על שבע מצוות בני נח(עי׳ מחוור ויטרי צד 311 המדרש על ויטעהו שורק, "שורק" בנימי שש מאות ושש מצוות, ושבע מצוות שקבלו עליהם בני נח כבר קודם מתן תורה, הרי לך תרי״ג מצוות. ויש דורשים ז׳ אותיות העודפות על תרי״ג בעשרת הדברות על ו׳ מצוות בני נח) אע״פ שעל צד האמת אין מספר שבעה מדוייק אצל מצוות בני נח, לר׳ חנניה בן גמליאל נצטוה בן נח נם ער דם מן החי, ולר׳ חידקא אף על הסירוס, ולר׳ שמעון אף על הכשפים (עי׳ תוספתא ע״ז פרק אחרון ובמקומות המקבילים). בעל החינוך הרגיש בזה ופי בסוף מצוד- תכ״ד: "ואל תטעה בני בזה החשבון של שבע מצוות בני נח הידוע והמווכר בתלמוד, כי באמת שאותן שבע הן כעין כללות, אכל יש בהן פרטים הרבה". ועולא מונה שלשים מצוות שקבלו עליהם בני נח וגם למספר זה מצאו כוון והתאמה בזכריה י, יא. (חולין צב, א). העלמת עין מן הנקודה ההיסטורית גרמה, שמבקרי תרי״ג באו במבוכה ונלאו למצוא את הפתרון הנבון. הראשון שנגע ברוח בקורת בשאלה זו, הוא לפי חקירת ב׳ הלפר במבואו לספר המצוות של חפץ בן יצליח (צד 7) יהודה ן׳ בלעם שמדבר בפירושו לדברים (ל, ב. עי׳ הוצ; פובם) מגנות מוני המצוות שמתאמצים לכוון מניינם למספר תרי״ג, ווה לא יתכן לפי דעתו, כי אם נביא בחשבון את כל המצוות, בין אלו שנאמרו רק לשעה ובין אלו שנצטוינו בהן לדורות, הרי המספר יעדיף על תרי״נ, ואם נצטמצם על המצוות שלדורות בלבד, הרי יחסר לנו מן המספר ההוא. -