Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 37

48 עשר שרשים, כמו שלא הווקק להצטדק, למה חלק את ם׳ משנה תורה לי״ד ספרים וכך וכך קבוצות של הלכות ופרקים והלכות יחידות. גם לא היה נוקק לשום מספר ידוע. כי כל שרשיו נתחברו כעין פולמוס על בה״ב והנמשכים אחריו, ואין להם מטרה אחרת, רק להיות ׳למורה דרך, איך למנות את המצוות, כדי שלא יפול בהן לא עודף ולא חסרון. אבל מביון שעל צד האמת אין אנחנו מצווים למנות ולספור את המצוות, על דרך שאנו מונים את ימי העומר, לא מן התורה ולא מתקנת חכמים, ושום■ מחבר חדש אינו מחוייב לסדר תוכן התורה בו באופן שיגיע דוקא אל מספר תרי״ג, כמו שמחברי הלכות אינם זקוקים לסדר את החומר לפי אותה המסגרת שעורכי המשנה שמו להם לקו, הרי ברור שהרמב״ם עשה בשרשיו מלאכה שלא לצורך. כמובן הרשות ביד כל חוקר לבנות לעצמו יסודות ושרשים כפי דרכו, שעל פיהם תסודרנה כל המצוות בסדר סיסטמטי. וממבט הגיוני הלא יתרון גדול לשרשיו של הרמב״ם על כל מה שנתחבר בעניין זה קודם לכן, כי מתאימים הם לרוחו הכביר ולהשכלתו המחיקה, ובאמת רכש לעצמו נם ספר המצוות שלו את חכמי הדורות הבאים אחריו. אמנם בכל עמקה ודקותה של מלאכתו וו לא הצליח להשתמט מן הבקורת, ועיקר חסרונו הוא שתקע עצמו במספר תרי״ג וחפץ להזין ממקומו מאורע היסטורי. הקרובים לדורו התכוונו מצד אחד להציל את בה״ג מערעורי הרמב״ם. הרמב״ן וכן נם בעל, והר הרקיע ואחרים ראו בזה חוב קדוש להק על כבודו של חכם קדמון בבה״ג. אבל מצד אחר מצאו לרגלי חקירותיהם מומים וסתירות גם בשיטתו של הרמב״ם. וביחוד היה הרמב״ן מתעמק בחלק השרשים ובמקצת גם בחלק המצוות והעביר על כמה וכמה ענינים שבט בקרתו. השגותיו של הרמב״ן חדות ועמוקות הן, אמנם הניח מקום לבאים אחריו משני צדדים שונים: ראשית כל העלים עין מן הנקודה ההיסטורית. — השאלה הראשונה שאנו שואלים היום היא: מה הוא יסודן ההיסטורי של תרי״ג מצוות? אם מספר תרי״ג היא רק מקרה חיצוני לאיוה חבור קדמון, שכלל את כל המצוות ונתקבל באומה, הרי כל אחריות המספר מוטלת על החבור הקדמון, וכל עוד שאין אנחנו מכירים את יסודות החבור הזה, לא ירדנו לסוף דעתו. חידות קדם אי אפשר לפתור בהמצאת שרשים חדשים. ובפרט אם אנחנו באים בטענה, שהראשונים טעו! הקרובים אל המקור העתיק בודאי קרובים הם גם אל האמת ההיסטורית. ואם נניח שבה״ג באמת טעה במניין המצוות, מי יודע אם טעותו אינה ירושה מן המחבר הקדמון עצמו, ומי יודע אם מספר תרי״ג אינו כרוך דוקא באותו החבור הקדמון, שאנחנו חושבים למוטעה? ואם כן הוא הדבר, מה זה ימריצנו להחזיק במספרו של אותו החבור שאנחנו מבטלים בלב? — מה שהרמב״ם והנמשכים אחריו עושים, היא באמת אחיזת החבל בשני ראשיו. אם יקר לנו מספר תרי״ג מחמת עתיקותו, מוכרחים אנחנו להחזיק גם באותו סדור של המצוות, שהוליד את המספר חוה. ואם אין אנחנו מסכימים להסידור הישן, אז גם מספר תרי״ג אין בידינו. כי כל עניין תרי״ג הוא חזיון היסטורי, לא פחות ולא יותר. - ומי אשר נותן לב,