Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 35

50 וחמישים ושנים (איברים). אמר להם, שמא באשד, בדקתם, שהוסוף לה הבתוב ב׳ צירים וב׳ דלתית״ - הלא מצוות האיש מרובות מאלה של האשה? ב) וחמורה מזו היא הקושיא, שאין לך אדם בעולם. שתוטל עליו החובה לקיים בל רמ״ח מצוות עשה, או להשמר מכל שם״ה לא תעשה. — יש סכום הגון של מצוות, שרק בתי דינים מצווים בהן ולא האיש הפרטי, וכן יש מצוות הנוהגות בכהנים בלבד או בלויים בלבד, יש מצוות מיוחדות למלך, לכהן גדול, למשוח מלחמה. - כמה וכמה מצוות נתונות, רק להזדמנויות ידועות ורחוקות כמו פרשיות ודינים העוסקים במלחמה. וכמה וכמה פרשיות שבתורה טוב להן שלא תבאנה כלל לידי התגשמות בעולם המעשה. פרשת יפת תואר לא ניתנה אלא כנגד היצר, "מוטב. שיאבלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות" (קידוש׳ בא, ב). - על פרשיות שלמות אומר התלמוד, שמעולם לא ודתה ולא תהיה להן מציאות בחיים: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות", "עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה לדדות", "בית המנונע לא היה ולא עתיד להיות״ (תוספתא מנד,ד׳ פ״יא. שם פ״יד 1. שם נגע׳ פ״ו, 1. עי׳ בבלי סנהד׳ עא, א). הרמב״ם בונה מצודתו על דברי האגדה המייחסת המצוות לאיברי האדם, "בי כל אבר ואבר כאילו הוא יצוד, האדם בעשיית מצוד, מצוה ובו־" ומביא מזה "ראיה על היות וה המספר לא יחסר לעולם (כמו האיברים שיש להם קביעות בטבע וכן ימות החמה), ואילו היה מכלל המניין מצוות שאץ נוהגות לדורות, הנה זה הכלל יחסר, בזמן שיכלה בו חיוב המצוד, ההיא ולא היה המאמר הזה שלם, כי אם בזמן מוגבל". אם נקח הדברים בפשוטם, הרי חוג המצוות שאינן נוהגות לדורות, יותר גדול מכפי שהוגבל ברמב״ם. אין מכוונתנו פה להבדיל בבחינה זו בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית, בין בזמן שבית המקדש קיים ובין הזמן שאין בהמ״ק קיים; אבל ישנן מלבד זאת מצוות שהזדמנות קיומן פסקה לגמרי ובכל זאת לא השמיטן הרמב״ם. משלים ממין זה הם: 1. שלא לחיות נשמה משבעה עמים. — הנה שבע אומות כבר אבדו, ובזה מודה נם הרמב״ם, ובכל ואת לא נמנע מתת להם מקום בחלק העשין מצוד, קפ״ו ובחלק הלאוין ל״ת מ״ט. הרמב״ם הרגיש בזה וחושב לסלק קושיה וו בחלק העשין סי׳ קפ״ז באמרו: "ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו להרגם, בלתי נוהגת לדורות, ואפילו אחר בלותם ואברם, מפני שאלה המצוות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד ובו"׳. ■ הקושי שבהבדל דק כזה אינו צריך לפנים. את הצד הדוגמטי אפשר אמנם לסלק באופן כזה, אבל הרעיון הבלול במדרש ומשמש יסוד לשיטתו של הרמב״ם אינו מ״צא סיפוקו בהגדרת הרמב״ם. כי סוף כל סוף מן הנמנע הוא שיקיימו מצות "לא תחיה כל נשמה" יותר מפעם אחת בעולם.. אם קיימו אותה רק פעם אחת.כהוגן, הרי שוב אין למצוד, זו שום מציאות ושום אפשרות שתתקיים עוד הפעם, ובכן'אינה מצוה לדורות על צד האמת. ונוכל עוד להוסיח על זה ולומר, שבעצם וראשונה