Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 34

51 לא ניתנה מצוד, זו לדורות, כי רק הזדמנות יחידה לה, כמו פסח מצרים- פרשת מילואים ושאר מצוות שבמדבר. ומה לי מצוות שקיומן מוגבל על ידי מקום וזמן שאין להם תמורה בכל התקופות הבאות, ומה לי מצוות שקיומן נתלה באומה ידועה ואי אפשר לקיימן רק באותה אומה ורק פעם אחת בעולם. — הלא סוף כל סוף אבדה האפשרות לקיום המצוה לכל הדורות הבאים, ולא יתכן בשום פנים להשתמש בבחינתם במליצת המדרש: "שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר, עשה בי מצוד, שנחיה בזכותה ותאריך ימים... שבבל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת אומרת וצווחת לאדם: גוזרני עליך, במי שהגיע ימים ליום זה, אל תעבור בי את העברה הזאת, ואל תכריע אותי ואת כל העולם לכף חובה". 2. דומה לוה במקצת עניין עמוני ומואבי, אדומי ומצרי, שכבר נפסקה חלבה בדורות קדומים כר׳ יהושע (ידים פ״ד מ״ד), לבטל את כל זזחילוקים האלה, לפי שסנחריב בלבל את האומות. גם עובדה וו ביטלה מציאותן הממשית של ארבעה ל״ת (עי׳ ל״ת נג-נו), ובכן נוכל להחליט שגם על אלה לא התבוון המדרש שהזכרנו. 3. עניין שמן המשחה. - גם היא אחת מן המצוות המנויות אצל הרמב״ם(מצוה ל״ה), אבל מי מצווה להכין שמן המשחה? לפי המסורת שבידינו היה משה היחידי שבעולם, שהכין שמן המשחה, ואפילו לאחר שנגנז שמן המשחה בימי יאשיהו, לא עשו שמן המשחה מחדש לא בזמן בית ראשון ולא בזמן בית שני(עי׳ כרית׳ ה, א-ב כל הסוגיה ומגי׳ ט, ב במשנה אין בין כהן משוח ובו׳). — איזה מובן ממשי יש לדבר, להכניס מצות שמן המשחה בין המצוות הנוהגות לדורות? אצל מי נוהגת מצוה זו ומי מחויב בה? הרמב״ם בסד,"מ זהיר בלשונו וב׳ "שצונו שיהיה לנו שמן עשוי על מתבונת המיוחד ובו׳" אבל גם בנוסח זה נשארה הקושיה על מקומה, ואדרבה אפשר עוד להוסיף עליה ולהקשות, איך לא השגיחה האומה מימות יאשיהו ואילך שיהיה לה שמן המשחה? ובאמת שינה הרמב״ם את לשונו במשנה תורה (כלי המקדש פ״א ה״א) וכתב "מצות עשה ל ע ש ו ת שמן המשחה ובו׳. אמנם תכף אח״ב(שם ה״ב> הוא כותב: ״וכבר עשהו משה רבינו במדבר״ - היש לך עוד מצוה בתורה; שקיומה לא נמסר רק לאיש אחד בלבד? ויש לך עוד מצוה בתורה אשר יאות להשמיטה מכלל המצוות הנהוגות לדורות יותר ממצור, וו? 4. ויש מלבד זאת גם מצוות אחרות, אשר אם תתקיימנה פעם אחת, תמשך מור, שכל הדורות הבאים פטורים ממנה מאות בשנים, כמו בניין בית המקדש, שהיא מצוה היסטורית ותלויה בחסדי האל; פעמיים נתקיימה, והתקיימותה בפעם שלישית אינה מסורה בידינו כקיום שאר מצוות, ובבל זאת הרי הרמב״ם נותן לה מקום ממ״ע כ׳ והלאה. — כמובן אין מכוונתנו לשלול ממ״ע וו את מצבה בין המצוות האחרות, אבל בכל אופן אין להסתייע מאותו המדרש שהרמב״ם נשק עליו בשרש ג,. 5. דומה במקצת למצוד, הקודמת, היא מצות פרה אדומה. בצדק נמנית בין תרי״ג מצוות, וגם הרמב״ם מנאה (מצוה קי״ג), אבל היתבן להכניסה תחת שרש ג׳ על פי דרכי המדרש שהזכרנו? לפי קבלת חדל