Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 32

פרק רביעי חלוקת המצוות לשס״ה ורמ״ח וסידורן לפי עשרת הדברות רגילים אנחנו לקחת חלוקת המצוות לשס״ה לאוין ורמ״ח מצוות עשה לדבר כל כך מקובל, כל כך קבוע ומוצק כמספר תרי״ג. אבל סקירה קלה מראה לנו שכל עניין שס״ה ורמ״ח מוטל בספק. בה״ג אינו יודע כלום מחלוקה וו. הוא מונה והולך שבעים ואחת מצוות שבמיתות, מאתיים ושבעים ושבעה לאוין ומסכם אותם לסך שלש מאות וארבעים ושמונה (שמ״ח) לא תעשה. מלבד ואת יש מאתיים מצוות קום עשה וששים וחמש פרשיות ציבור. בד״וו חשב המעתיק לתקן הנוסח וקלקל אצל מ״ע בכתבו מאתיים וארבעים ושמונה תחת מאתיים גרידא, והיא טעות נגלה ואין צריך להרבות בדברים בעניין וה. ובבר העירו על זה גם אחרים. לבה״ג יש חבר בעניין וה באוהרות רס״ג. ההבדל הראשי שביניהם הוא, שרס״ג אינו מקדים העונשין למצוות קום עשה, רק מתוובן בין המצוות ובין הפרשיות. ועוד חילוק שני ביניהם והוא שרס״ג מפרט את המספרים הכלליים לקבוצות קבוצות ועל ידי כך הוא מבליט עוד יותר את הרעיון שצריך לחלק בין מצוות המוטלות על היחיד ובין מצוות המוטלות על הציבור. הקבוצות שעל פיהן סדר רס״ג את מניין המצוות הן: א) סכום מצוות עשה שהיחיד מצווה עליהם. מצוות הגוף המוטלות על היחיד שבע ותשעים מצוות עשה מצווה שלימה (הר,רבנות מכונים בשם זה) ו חמישים ושמונה * פרישת טמאות(או טומאות) f ארבעים וחמש « הוכללו מאה ושלש מצוות פרישתטמאות. בם כנכללו הראשונות(97) נמצאו מאתים נגוהים אלה הם מצוות עשה