Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 29

56 אמנם הפד היותר מכריע הוא נוסח דרשתו של ר׳ שמלאי בתנחומא, שם הדרשה המקורית, והנקיה מכל חלק ור. ר׳ שמלאי בעצמו מדבר שם מבלי שיכנס איש לתוך דבריו, וז״ל המדרש פ׳ שופטים אות ט׳ בסוף: אמר ר׳ שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר (תהל׳ טס ה׳ מי יגיד באהלך ובו׳. בא ישעיה והעמידן על שש, שנא׳(ישע׳ לג, טס הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מפשקות נופר כפיו מתמוך בשחד אוטם אונו משמוע דמים עוצם עיניו מראות ברע וכוי. בא מיכה והעמידן על שלש, שנא׳(מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. בא עמום והעמידן על שנים, שנא׳(עמום ח, ד) כי כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו. בא חבקוק והעמידן על אחת, שנא׳ (חבק׳ ב, ד) וצדיק באמונתו יהיה. - בנוסח זה נמצא המאמר גם בד,וצ׳ בובר שם אות י. פה אנו רואים מאמרו של ר׳ שמלאי במקוריותו, מופשט מבל מאמרים נעוצים ומכל הוספות, ופה מתגלה גם יפיו של המאמר ותעודתו המקורית. - בלאך צדק בוה שדרשותיו של ר׳ שמלאי בעניין חשיבות התורה והמצוות’מכוונות היו כלפי חוץ, כלומר כלפי מתנגדי התירה והמצוה, שמפניהם היו היהודים נזקקים להגנה יתרה. אבל מי שמתבונן בבלי מלחמתם של המתקוממים על דת ישראל בימים ההם המכונים בשם מינים או באיזה שם אחר (ברבם הם יהודים שנתנצרו ועוד יותר הנוצרים), יראה. שאיזה כוון פשוט של מצוות התורה לרמ״ח איברים ושס״ה ימות החמה, לא היה מספיק כלל לקושיותיהם היסודיות. — לא המספר היה אצלם העיקר רק הפרינציפיון. אם רצוננו להכניס את הטענות השונות שכוננו על מצוות התורה, תחת תמונה קצרה אחת, הרי נמצאנה בהתאמצות הנמרצה, להפריד בסכין חריפה את כל מצוות התורה לשני סוגים גדולים: למצוות שנועדו להיות מקור אושר נצחי לכל העמים והלשונות המקשיבים לקול ה׳, ולמצוות שתכף בתחילת נתינתן לא היתה להן תעודה אחרת, רק כדי להעניש בהן את ישראל. יוסטינום העד אומר מכוחו' עם טריפון(סי׳ יח), שהנוצרים סבלו כמה פנויים וכמה רדיפות במנוחת נפש, ואילו היו חושבים שמצוות התירה נתינות היו לאושר בני ישראל, בודאי לא היו נמנעים מלקיימן, כי מה הוא עול מצוות! כלפי עינויים ויסורי הגוף? אבל הנוצרים יודעים ברור, שהמצוות לא ניתנו, רק מפני קשיות ערפם של ישראל. - מה שיוסטינום אומר בדרך כלל מתבאר גם לפי פרטו ממאמרים אחרים של אבות הכנסיה הנוצרית וביחוד מם׳ ״חקי השליחים״(v «koaxdw״״- »A1«a5s1) ספר ששי סי׳ כ. שם מתבאר באריכות, שתורת ה׳ בעיקרה אינה אלא עשרת הדברות בלבד כי היא היא התירה הטבעית והמיועדה לכל בני אדם וכאשר חטאו ישראל בפנל ניתנו להם חקים יתרים, חקים לא טובים, כדי לענוש אותם על מריים. ולבן אין הנוצרים מחוייבים לשמור את המצוות הנתונות אחר מעשה הפנל, כי הם נקיים מחטא זה. שטנות כאלה היו פורחות באויר בימים ההם, ימי פולמוס נגד ישראל ותורתו, ועל פיהן מובנית במה אגדות. - על הטענה, שהתורה האמתית