Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 28

57 והמתאימה לטבע האדם ומיישרת אותו אל התכלית המיועדת לו מאת ה׳, אינה תורת ישראל בשלמותה, רק אותו החלק הניתן לפני מעשה העגל, כלומר עשרת הדברות בלבד, משיב ר׳ שמלאי, שכל תרי״ג מצוות, כלומר כל התודה כלה עם מצוותיה הרבות מכוונת יחדיו אל תכלית נשגבה אחת, והיא ללמד נפש אדם מוסר השכל, צדק, תום ויושר. והולך ומבליט את הרעיון הזה באופן נפלא, על ידי ההקטנה המודרגת של מניין המצוות מתרי״ג ועד אחת. — במדרגות היחידות מתבטאת באופן ברור גם המטרה אשר אליה כוננו דבריו. מקודם מעמיד את כל תרי״ג מצוות על אחת עשרה, וכולל אותן במזמור ט״ו: הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וכו׳ ובו׳ עד כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח. — אחת עשרה מצוות אלה בוודאי אין עליהן חולק אפילו בין הכיתות העומדות לגמרי מחוץ לתורת משד" ואם כן הוא הדבר, שכל תרי״ג מצוות מכוונות להיישיר את האדם למדרגה זו של אהבת חסד, תום ויושר, הרי תואנת השוטנים בטלה מאליה, ועמה יחד בטל גם היסוד לחלוקה כזו של מצוות: טובות ובלתי טובות - בכוונה גלויה זו הולך ופוחת המניין עוד הלאה: ישעיה מעמידו על שש. גם הן מצוות שאין שום בעל מוסר ונימוס יכול לחלוק עליהן: הולך צדקות ודובר מישרים מואם בבצע מעשקות וכר. - מיכה מעמידו על שלש ולבסוף בא חבקוק ומעמיד כל המצוות על יסוד אחד בלבד והיא האמונה. — ויתכן שבכוונה עשה כן ר׳ שמלאי לסכם את כל המצוות במושג האמונה, ולא נמשך אחר הלל הזקן שכלל את כל התורה במצות אהבת הבריות, לפי שמושג האמונה היה גם אצל הנלחמים אבן הפינה, ועליה נתבצרו במלחמתם בכל עוז, לכן הבליט פה גם n שמלאי את הרעיון, שהשרש היותר עמוק לקיום תרי״ג מצוות גם כן האמונה. בהמשך זה עלינו לנגוע עוד פה לכל הפחות במקצת באיזו מאמרים אגדיים השייכים לפולמוס עתיק זה. בין המון המאמרים המדברים מעון העגל יש גם כאלה שנולדו רק לרגלי השיטנות שהזכרנו, כמו (ויק״ר פ״כו, ח) אומות העולם מונין להם לישראל, עשיתם את העגל! - קשה להעלות על הלב, שעובדי אלילים כיונים או מצריים היו מונים את ישראל דוקא במעשה העגל, הלא בימים ההם היו עוד רובם ככולם שטופים בעבודה זרה? אבל כפי האמור, מובן הדבר כפשוטו. בין אותן העלילות שהנוצרים העתיקים העלילו על ישראל, כדי לבצר מעמדם ולהרחיב גבולות כנסיתם, נמצאת באמת כמה פעמים גם התוכחה של מעשה העגל. — הרעיון היסודי המפורש ב״חקי השליחים" שהזכרנו, שהמצוות נתרבו דוקא לישראל בתור עונש על מעשה העגל, אבל הנוצרים הנקיים מחטא זה הוקל גם עול מצוות שלהם ן ויותר מזה דברי ברנבם(במכתביו סי׳ ד וסי' יד) שהברית שכרת ה׳ עם משה נתבטלה במעשה העגל, והראיה היותר מבריחה היא שבירת הלוחות, מפיצים אור בהיר על דברי המדרש(שה״ר פ״א, ו, אות ג) א״ר יצחק מעשה בקרתנית אחת שהיתה לה שפחה כושית שירדה למלאות מן העין היא וחברתה. אמרה לה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה, למה? בשביל שראה ידיה מפוחמות. אמרה לה, אי שוטה שבעולם, ישמעו אוניך, מה