Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 26

59 שהמון. מצוות.שנצטוו ישראל אחרי כן קשורות כדבור זה כתולדות מוכרחות. היש המשך יותר יפה להדבור הראשון מן הצווי(שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם? ואם על הצור הזה לא יתכן להחליט שניתן בקרי אף, כדי להעניש בו את ישראל מחמת קשיות ערפם, הרי כבר משפטנו אמור על כל הצווים הנתלים במקדש ועבודתו. ובזה אמור נם המשפט על כל אותם הצורים הכלולים במושג עבודת ה׳ כמו קריאת שמע, תפילה, תפילין (כבר בא הצור קודם עשרת הדברות לכה״פ לפי סדר הפרשיות ומיוסד על חסדי ה׳ שהוציא את ישראל ממצרים), יראת השם, אהבת השם, קידוש השם וכו׳ וכן הצורים על לקט שכחה ופאה, וכן הברכה. על המזון שה׳ משפיע בחסדו. כל זה נמשך מאותו הדבור שה׳ הוציא את ישראל ממצרים והבטיחם לתת להם ארץ ברוכה והאפשרות לחיות חיי חופש. הרעיון הזה מוצא אישור מספיק גם בבחינת הדברות האחרות. תחת אסור של "לא יהיה" אפשר לכלול כל דיני עבודה זרה, כשוף וניחוש ועניין אוב וידעוני ודרכי האמורי וכו׳, וכן אפשר לכלול בו בלי דוחק דין מסית ומדיח ודין עיר הנדחת. כל ההלכות האלה קשורות כל כך בלאו של ״לא יהיה״ כשלהבת בגחלת. - וכן אפשר לכלול ב״לא תשא": "לא יחל דברו", "ככל היוצא מפיו יעשה", "אלהים לא תקלל", שלא להתנבאות בשקר וכו׳ - וב״זכור את יום השבת לקדשו" נאסרה המלאכה בדרך כלל ופרטיה נתבארו אחרי כן. וכן נכלל בו כל סדר העבודה בשבת. ודומה לשבת גם המועדים; כולם דומים בטעמם, ובכולם נאמר "זכר ליציאת מצרים". ומובן מעצמו שכל אותם הצורים שנוסדו על יציאת מצרים כמו אהבת איש את אחיו, אהבת הגרים, והאיסור שלא ללחוץ ושלא להונות אותם, וכן כל דיני מדות ומשקלות וכו׳ לא יתכן אצלן בשום פנים לעשותן מצוות שנולדו ברגע ועמו של הקב״ה, ושלא באו רק לקנתר בהן את ישראל מחמת עון העגל. — ובנוגע לדברות האחרונות, הרי סוגיהן עוד יותר רחבים, כי יתכן להכניס תחודהן כל איסורי עריות וכל החלק המשפטי וכל הדינים השייכים לביסוס חיי החברה והצלחתה. הרעיון הכללי הזה נולד לרגלי הפולמוס שנערך מחוץ למחנה ישראל נגד התורה, ובא כעין תשובה על הטענות המכוונות לעשות הפרש בין מצוות למצוות: אתם טוענים שבעצם וראשונה לא עלתה במחשבתו יתברך לתת תורה כל כך גדושה לישראל, רק עשרת הדברות בלבד, והשאר •בא רק בתור עונש. הרי המצוות בעצמן מטפחות על פניכם. כי כלן באחת אינן באות רק לפרש מה שנאמר דרך כלל בעשרת הדברות. ולכן מי שמודה בעשרת הדברות, בהכרח מוכרח להודות גם בשאר מצוות התירה, כי קיום זה בלא זה אי אפשר: לאו של "לא יהיה" לא יצוייר בפועל בלי דלכות עבודה ורה וחקות עובדיה. וכן לא יתכן לשמור את השבת בלי ידיעת המלאכות האסורות ושאר הדברים הנתלים בשמירת השבת וקידושו. וכן הוא העניין בשאר כל הדברות; כולם זקוקים לפירוש, כלומר למצוות המשלימות מובן הדברות ומאפשרות אותנו להוציאם מן הכח אל הפועל. — ולהפך, מי שאינו מודה בשאר מצוות התורה, אין