Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung
- Journal
- Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung
- Volume
- 1927 (1928)
- Date
- 1928-01-01
- Page
- – (sequence 19)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/2720904-2721041--18-2726754- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
66 בעצמו שני מקומות שונים, אשר בהם הוא מזכיר את הסכומים השייכים לבל דבור ודבור: באזהרתו השניה יבם׳ יצירה. החילוק שביניהם הוא שבאזהרות נמנו בפרטות כל המצוות השייכות לכל דבור ודבור ובפירושו לם׳ יצירה מסתפק רם״ג בזכרון הסכומים ואינו. מפרט את המצוות השייכות לכר סבום וסבום. בעובדה זו צריך לבקש פתרון לשאלתנו. מצדי אחד ברור הוא שבעל מוסר השכל לא שאב מבלי ראשון <אצל הראב״ן אי אפשר לברר), אבל יתכן, שבני דורו של רם״נ וכן הבאים אחריו העתיקי דבריו שבפירושו לם׳ יצירה בנוגע לעשרת הדברות, לפי שאותו החלק היה מעורר התעניינות לא רק בחוגים בודדים של חוקרים, אבל גם אצל כלל ישראל. ומתוך רבוי ההעתקות נעלם במשך הדורות שם המחבר. על פי זה יובן בפשיטות, שבעל מאמר השכל ידע מן הסכומים הפרטיים השייכים לכל דבור ודבור, אבל את פרטי המצוות לא ידע וכן לא ידע מי היה הראשון שהגביל את הסכומים האלה. ופה אין באמת המצוות מנויות לפרטיהן רק בדרך כלל, כפי הסכומים השייכים לכל דבור ודבור. אמנם המהדורה השניה של אזהרותיו — המקור היחידי למניין מפורט של כל המצוות על יסודו שבנה בחקירותיו לם׳ יצירה - לא נתפרסמה כל כך, ועל כל פנים לא היתה לעינים לבעל מאמר השכל. בסיום הפרק עלינו לשוב עוד הפעם אל הנקודה שיצאנו ממנה, אל חלוקת המצוות לשס״ה ורמ״ח. — מה יסודה של חלוקה זול בבר ראינו שמניין המצוות של בה״ג לא היתד, יכולה לשמש יסוד לחלוקה וו, לפי שיש בו יותר משני מינים של מצורת. ואף כי אפשר לחלק את הפרשיות באופן מן האופנים עד כדי להשיג את המטרה המבוקשת בדבר שס״ה ורמ״ח, אבל חלוקה וו מלאכותית היא מאד ודחוקה לגבי החלוקה הטבעית של בה״ג. דרך אחרת נפתחת לנו על ירי החלוקה השניה של המצוות, כלומר על ידי החלוקה לעשרת הדברות. בחלוקה וו נתפרדה החבילה המקורית. המסדר החדש מוכרח היה לבלבל את כל הסדר העתיק, בהיות שהמסגרת החדשה (עשרת הדברות) היתד, תובעת שיטה חדשה של מניין המצוות לא לפי עונש ושכר ולא לפי החילוק שבין יחיד וציבור, רק לפי התייחסותן הפנימית של המצוות לתוכנו של כל דבור ודבור.* בהסתדרותן החדשה של המצוות אפסו כל ההבדלים הראשונים ונשארה רק החלוקה היותר פשוטה, והיא החלוקה למצוות עשה ומצוות לא תעשה. — כאן יש מקום לבקש נם את היסוד לחלוקת המצוות לשס״ה ורמ״ח. הקושי בהתרת שאלה זו בפול הוא: א) אין לנו מניין המצוות לפי עשרת הדברות יותר עתיק ממניינו של רם״ג. אף כי נעלה מעל כל ספק דביי *״ אנבי פ לא יהיה ם .1'-^ לא תשא מדו זכרר עה כבד עז לא תרצח נ לא תנאף נח לא תגנב נט לא תענה נב לא תחמד נד תריג