Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 18

67 שהרעיון בעצמו עתיק הוא, ובכן היינו מוכרחים להסתייע מאוהרותיו של רם״נ בלבד ולאחר התהוותה של חלוקה זו ער תקופת רס״ג. — ב) גם רס״ג בעצמו אינו מבליט החילוקים שבין מ״ע ובין ל״ת ואי אפשר להבחין היטב את המספר על פי הלשון הפיוטי שבאזהרותיו. לבן קשה להחליט שהוא הוא ששמש יסוד לחלוקה וו. — העיקר שעליו אפשר לסמוך, הוא, שחלוקת שס״ה ורמ״ח מאוחרת היא לאותה החלוקה השמורה לנו בבה״י ומאושרת באוהרותיו הראשונות של רס״ג וכן אצל בעל חובות הלבבות בסוף הספר, וצריך לבקש שרשה באיזה ספר המצוות שנוסד על עשרת הדברות.