Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 65

ד. סוגי* החדשות ארעיות כפי הטרה הדרושה לדוזוק וכרונם«), הרי מוק מאליו, שרק עקרי הדברים הועלו על ספר, בלי הצעות וכלי הקדמות. מושנים שהיו ידועים בשעתם בבתי המדרש, לא נתבארו בכתב. מבוא כללי לחכמת הקבלה חסר לגמרי. בו ברגע שאנו מתחילים ללמוד דף נמרא בכל מקום שיהיד» כבר אנו שקועים מבלי משים בעמקה של ההלכה, כבר אנו תאים את החכמים מתוכחים זה עם וה, סינים וסותרים, מקשים ומתרצים, כל אחד לפי הנות דעתו ולפי שטתו הפרטית, וכמה פעמים נעלמות מאתנו ההתחלות הראשונות, אשר עליהן נוסד כל המשא ומתן של הסוגיא. תמנתה זו של הספרות התלמודית סלטת ביותר בחלקי המדרש שבה. הנה הכתוב היה מימים הקדמונים המקור הראשי שעסקו ס חכמי ישראל. *) גיט׳ ם׳ ב, דרשתו של ר׳ יהודה בר נחמני עה״כ (שמו׳ לד,כז) ושם דרשתו של תבא דבי ר׳ ישמעאל♦ ע״ע תמורה יד, ב• השערתו של לעברעכט (וויססענשאפטליכע בלעטטער, ברלין 1862• גד 6) שאיסור כר״ויבר־ו ההלכות חיה בו גם משום הפסד אומנותי שהכתיבה היתה יכולה לגרום למתורגמגים ולשוני הלכות בעל מה לנרהי בתי המדרש, אין לה יסוד נכון וכמו p אץ לקבוע מסמרות בנוגע לזמן התהוות האיסור״ שהוא מגביל (שם צד 3) על אמצע המאה השניה, כלומר על ר׳ יהודה בר נחמני, כי מלבד דרשת תנא דבי ר׳ ישמעאל, ישנם עוד רשמים אחרים המורים שהאיסור נוהג היה מכבר• ואזכיר פה מאמר אחד שיש לו שייכור־ו לעניננו(שבת קטו, א) א״ר יוסי, מעשה באבא חלפתא שהלך אצל ר׳ גמליאל ברבי לטבריה ומצאו שהיה יושב על שלחנו של ר״ יוחנן p הנזוף ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו• א׳-ל, זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד על גבי מעלה בהר חבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו וכד ע״ש כה״ע ועי׳ע תוספתא שם פ״יג (פ״יד) ב־ג• התרגום יש למנות בין היצירות הראשונות שהיו מתאמצים לרשמם על ספר, לפי שהיה בו גם צורך גדול בקריאת התורה בצבור• ובאמת נמצא דרשה מקבילה לזו של ר׳ יהודה בד נחמני על התורה והתרגום (תגח׳ כי תשא לד) כתב לך הדברים, הרי המקרא, כי על פי הדברים, תרגום שנתן על פה• ומה טוב היה למתורגמן, אם היו מתירים לו להשתמש בתרגום כתוב, ובכל זאת נמנעו מלעשות כן, מחמר־! הקבלה הקדומה שהיתה בידם, שלא לקרוי» מן הכתב, דברים שאינם בכתבי הקדש• ובדרך אגב עלי להעיר גם פה (אף כי מקומו העיקרי במקום אחר), שהניגוד בץ ההלכה והמעשה במהות רשימת תורה שבעל פה, גם p קדום הוא לזמנו של ר׳ יהודה בר נחמני• במקום הזה יש לגו לתבחין בץ שני ענינים שונים• א) רשימת דברים שבעל פה על ספר, ב) אוק ההשתמשות ברשימות כאלה• — בנוגע להשאלה הראשונה, אץ כל ספק, שהיו כותבים ענינים שונים על ספר, אם ברשות או שלא ברשות• והגם שחכמים אחדים הקפידו בדבר והיו גוזרים גם גניזה על ספרים כאלה, בכל זאת עולם כמנהגו היה נוהג ורוב החכמים העלימו עין מן הדבר והניחו לעשות רשימות כפי צורך המקום והזמן• אמנם בנוגע להשאלה השניה, כלומר ההשתמשות ברשימות ספרים כאלה, יש להעיר בדרך כלל, שלא בפרהסיה השתמשו בהן רק בצינעא• לא הרבו לבדוק אחר המתורגל באיזו אופן סגל לו את ידיעת תרגומו בעל פה, אם מתוך תרגום כתוב או על ידי גירסת איש מפי איש, אבל הקפידו עליו, שבעת עמדו בצבור אצל הקורא בתורה, אל ישתמש בעיניו רק בזכרונו, אל יקח מחיקו איזה קונטרס ויביט בו וגם בספר תורה אל ישים עיניו לתמוך זכרונו על ידי כך• על פי זה יובנו כמה מאמרים, ואזכיר פה קצתם: (י׳ מגי׳ פ״ד ה״א• עד, ד 14) ר׳ חגיי אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד ספר מושט תרגומא מן גו ספרא• א״ל, אסור לך, דברים שנאמרו בפה בפה, ודברים שנאמרו בכתב בכתב• — תנוסח אינו מיושב כל צרכו, אבל אץ שום ספק בנוגע לכוונת הענין, שהתורגמן היה רוצה להשתמש בתרגום כתוב, אבל ר׳ שמואל ב״ר יצחק הזהירו על כך• מהמשך המאמר שם (משורה 21 ואילך) נראה זה עוד יותר ברור, אבל הנוסח משובש והנכון הוא כנד׳ש ת׳-ב כי תשא יח: ריו״ח ור׳ יהושע ור׳ שמעץ אומרים, את הדברים אין כתיב כאן $א על פי הדברים, נתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אם עשית שבכתב על פה ושבעל פה בכתב, והמרמה אותם, אין אתה מקבל שכר, למה שנתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכרתי עמך ברית, על מגת שתתא קורא בהם כן(כלומר התורה שבכתב אתה מהוייב לקרוא בכתב והתורה שבעל פה אתה מחוייב לקרוא בעל פה), אבל אם המרתה אותו, הוי יודע שתבטל הברית• בנוגע לנטית הגירסאות שבין מקומות הירוש׳ ובץ גירם' ת״ב עי׳ בהעו״ת שם• מזה נראה שבעיקר הדבר הקפידו שלא לקרוא בצבור מחוך דזכד־וב דברים שאינם בתורה שבכתב• וכן