Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 64

ו פתי הדרשות מיזמות פורא ואילך לא נלאו מהנות סומדרוש פרטי תוכנו והכוונות הצפונות בבל מלותיו ואותזתז, אין כל הפרוה במאמר התלמוד (קדוש, ל, א) לפיכך נקראו הראשונים סופריס, שהיו סופרים. בל הניתרת1). חומר עצום של חקירות.מדרשיות צבור ושמור בשני התלמודים ובספרי המדרש, אמנם מבוא ומורה דרך שסללו מ הקדמונים בהתעמקם בדברי הכתוב, לא נרשם על ספר, אף כי מן הנמנע תא להעלות על הלב, שאלפי העיונים מסוג זה נולדו תחת יד המקרה לרנלי השפעות פתאומיות של מלאכת הרוח בלי הבנות לימודיזת ובלי חנוך מוקדם אין כל ספק שכבר היו במציאות שיטות קבועות וכללים מסויימים בענין הוד» כבר העירותי במקום אחר *>, שהעבודה היותר קשה על חוקרי׳התלמוד ומפרשיו היא לנתח בבקורת נאמנה את החומר הצבור לפנינו בספרות זו, להפריד את ההרכבות ליסודותיהן ולהכניס כל יסוד וכל חלק אל תחומו הראוי ל. אמנם בבחינת מדרש הכתוב תגדל עוד מלאכה זו מצד אחר. הן ההפרדה העיקרית להלכה ואנדה צודקת היא ברובה נם בנוגע לתכונת המדרשים, כי מדרשי ההלכה נבדלים הם ממדרשי האגדה הבדל פנימי ומבעי, לא רק בנוגע לעצם המדות שהתורה נדרשת בהן, אבל נם במקום שמדה אחת משותפת לשתיהן. אמנם אפילו המדרשים השייכים לסוג ההלכה נם בן ימם ממין אחד, וזו היא השלה היותר עיקרית שבחקר המדרש. הנה ההלכה עצמה מורכבת מסוגים שונים, ומזה יתחייב בהכרח, שצריך לנתח נם את הדרשות לפי הסונים ולהבחין ביניהן, עד כמה משותפות הן בתבונותיהן, ובמה נבדלות זו מזו. נשקיף נא על חלוקת החומר היותר מפורסמת וודא החלוקה לתורה שבכתב ותורה שבעל פה. שתי תורות ימיו אחוזות ושלומית זו בוו בספרות התלמוד ולשתיהן מדרשים אין מספר. בסקירה הראשונה נראה שכבר יש חלוק יסודי וטבעי בין המדרשים האירה כפי שייכותם המיוחדה לתורה שבכתב או לתורה שבעל פד» בעוד שתורה שבכתב זקוקה לביאור וכל קיומה בעולם המעשה לא יתכן בלי מדרש, הרי מציידת תורה שבעל פה עומדת ברשות עצמה ועיקר קיומה ידנו תלוי במדרש כלל. ולפי זה הפוכים הם בהכרח נם דרכי המדרש זה לוה ביחס הסבה והמסובב. בתורה שבכתב המקרא הוא הראש והראשון לכל שאלה וחקירת סי מתחיל החוקר מלאכת דרישתו ועצם תעודתו היא להגביל תוק המקרא בראה גם ממאמר אתר(פס״ר ה, יד, א-ב) ילמדנו רבנו, מהו שיהא המתרגם לקרות בתורה "שיתרגם ויסתכל בכתב, בך שנו רבותינו, המתרגם אסור להסתכל בכתב ואסור לקורא לתת עיניו חוץ מן התורה, שלא ניתנה רתורה אלא בכתב ובר ואסור למתרגם לתת עיניו בתורה• א״ר יהודה בן פזי, מקרא מלא הוא, כתב לך את הדברים האלה, הדי המקרא שניתן בכתב, כי על פי הדברים האלה, הרי התרגום שניתן על פה• ע״ע תבזד כי תשא לד• והמדייק בדרשת ר* יהודה בר נחמני יראה גם כן הקפדה יתרה בנוגע למהות הקריאה: ,.דברים שע״פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה"• מנקודת השקפה זו תקבל חקירת ענין כתיבת תורה שבעל פה צורה אחרת וכפי שיבואר עוד במקום אחר אי״ה, ואין באן המקום להכבם עוד יותר בפרטים• *) י״ שקל״ רפ״ה (מת, ג 66—71) מורל סופרים, אלא שעשו את התורה ספורות ספורות, ה׳ לא יתרומו, וד דברים חייבים בחלה וכר• *) עי״ מאמרי, שאלות אקדימיות בתלמוד, דביר ח״א 39•