Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 62

דרשות ביאודיוח ת שש שנים יעבוד ובשביעית ובר. ופי׳ מכיל׳ שם ובשביעית, שביצית למכירה. אתה אומר שביעית למכירה, או אינו אומר אלא לשנים? ת״ל, שש שנים יעבוד, שביעית למכירה ולא שביעית לשנים. עי׳ע י׳ קידוש פ״א ה״ב. נט, א 68-48 נ). מבל הענין שם נראה ברור, שהירוש׳ מתאמץ לכונן בדיוק אר הפשט המוכרח מנוף המקרא בעצמו. ע״ע ערכין יח, ב. (תמורה ט,א)«^p מן הצאן על הבר!ר ומן הבקר על הצאן ומן הכבשים על העזים ומן העדם על הכבשים ובו׳. גמ׳, מנה״ם? דת״ר(ויק׳ בו, י) בהמה בבהמה ובו׳ כלומר, כל מה שנכלל במובן»בהמה" נכלל בלאו של תמורה 2). (סוטה מד, et ת״ר (דבר׳ כד, ה) אשה חדשה, אין לי אלא אשה חדשה, אלמנה וגרושה מנץ? ח״ל אשה מכל מקום. אם כן מה ת״ל אשה חדשה? מי שחדשה לו, יצא מחזיר גרושתו, שאץ חדשה לו. — דרשה זו ביאורית היא, בי מתעודתה לבאר תוכן מלות »אשה חדשה" ואינה זקוקה לשום מקור אחר זולת הבחנת לשון הכתוב בעצמו. דרשות בזמרה שכיחות מאד במדרש ותלמוד ואין צורך להרבות עוד יותר במשלים. ב. מאורים מסופקיס - ויש שלפי חקי הלשון יתכן לפרש התוכן באופנים שונים, ואם אין קבלה מסוימה בדבר, או הפירוש זד המדרש במחלוקת שנויי במו(מכות י, ס אמר רב הונא, רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו, פטור. קסבר (דבר׳ יט, ו> ולו אין משפט מות בגו^ הדם הוא דבתיב. מיתיבי, ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב מדבר? ובו׳ הוא דאמר כי האי תנא, דחניא. ורו אין משפט מות בגו^ הדם הכתוב מדבר ובו׳. מאחר שבכתוב זה בעצמו גזבר גם הרוצח ונם גואל הדם, יש• לנו מפאת חקי הלשון ספק שקול אם לצרף מלות '»ולו אץ משפט מות" אל הרוצח או אל גואל הדם, והספק בלשון נרם מחלוקת התנאים בפירוש הכתוב. העיקר הוא גם פה, שהדרשה ביאורית היא ולא הלכה מחוץ לגבול חקר הלשון. ובן פסח׳ מט, ב בסוף פה״ב (דבר׳ ח, י) ואכלת ושבעת, ר״מ סבר, ואכלת וו אכילה, ושבעת, זו שתיה, ואכילה בכוית. ור׳ יהודה סבר, ואכלת ושבעת, אכילה שיש בה שביעה, ואיזו, וו בכביצה. - בנוגע למושג אכילה אם נם השתיה בכלל או לא, נדרש במקומות שונים בדרך פשוט מדיוק הלשון ביומא עו, א בסוף אר״ל, מנץ לשתיה שהיא בכלל אכילה, שנ׳(דבר׳ יד, כס *) בהבנת דברי היריש׳ ,»אריו״ח בר מרייה, אתייא כמ״ד אין היובל ערלה ממניין שני השביע, ברם כמ״ד היובל עולה ממנין שני שבוע» פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע* רבנין דקסרין אמרין, אפילו פמ״ד היובל עולה ממניין שני שבוע» יכלץ אגן מפקין לה מן הכא» שביעית מוציאה את העבדים ויובל את הנרצעים" הנבון כבדש הוד י״ בורנשטיין במאמרו חשבון שמטים ויובלות(התקופה ס״יא» תרפ״א 236—237)» ששיטת •היובל עולה ממבץ שבי שבועי מובנת פה באופן מיוחד והוא» שכל שגה שהיא שנת המשים היא שגת יובל ואין קביעוו־ז היובל תלויה בשבת השמטה כלל» רק בחשבון של המשים* ולעומת זאת» כל שבה שביעית היא שברה שמטרה בלי שום הפסק ע״י שבת היובל» ומתוך כך תפול שבת היובל הראשונה על השבה הראשונה שאחר השמטה ודהיובל השבי יהיה בשבי לשמטה וכן מקדים והולך היובל בכל שבות השבוע עד שהיובל השביעי יחול בשנת השמיטה וכן לעולם• הפי׳ הזה נמצא בספרו של הה׳ הערבי אלבירובי ובורנשטיין היטיב להעיר על העבין הנפלא הזה» המפיץ אור על דברי הירוש׳" ') ע״ע הדרשות השונות בספרא שם» שהולכות ע״ד הפשט» ואפי, המחלוקות שבין ר״ש וחכמים•