Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 61

רדשוח היאורי» ט. ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דננך ת י ר ו ש ך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. דרשה וו נדחית "ודילמא דאכליה ע״יאנינרון?" ונם דרשת ר׳ אחא בר יעקב שמדייק ממעשר שני(שם פיכו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר.. ואכידת, נדחית נ״ב "ודילמא הכא נמי דאכלה ע״י אניגתן? שכר כתיב, מידי דמשכר. ודילמא דבילה קעילית?״ - הדחיות דחוקות הן, כי כן דרך התלמוד להיות נוהר מאד בקבלת ראיות והוכחות, ומפקפק בהן כל עוד שאפשר לערער עליהן אפילו בדוחק. ולעומת ואת, הרי ראיית ר״ל וכן ראיית ראב״י מתאימות אל פשט הכתוב ובירוש׳ יומא פ״ח ה״ג(מה,א 2) מנין שהשתיה בכלל אכילה, ר׳ יונה שמע לה מן הדא(ויק, יו, יב) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם. מה נן קיימין בדם שקרש, הא תני, דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרט אם נשקיף על הפסוק הקודם "כי הדם הוא בנפש יכפר" נראה שעל דם צלול כוון הכתוב ולא על קרוש). ע״ע שבוע׳ כג, א תוד״ד, גמר, שמעיר ביחוד על הלימוד שכיחש׳. נ. ביאורים מםס־א - וכן הושפע המדרש הביאות מן הסברא; כמו(ספרי דבר׳ כב, כא) וסקלוה כל אנשי עירה, וכי כל האנשים רוגמים אותה? אלא במעמד כל אנשי עירה. דרשה וו נמצאת עוד שם בא,כא. ות״כ כד,יד. ודומה לזה מכיל׳ פ׳ בא יב, נ. ויקחו להם, וכי כולן היו לוקחק, אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו. מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו. הפירוש מוגבל פה מסברא על פי חק האפשרות, או על פי המציאות השגורה, ומן הפרט עשו כלל למקומות אחרים וכן שם יב,ו. ושחטו אותו, וכי כולן שוחטין אותו, אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו. ובכמה מקומות מסופקים נפתר הספק מכה סברא, כמו ב״ק מ, ב, הפ¬ נמי מסתכרא, <שמ״ש רובע עשה בו אונם כרצון ונונח לא עשה מ אינם כרצון לענין קטלא נאמר. עש״ה). — ויש גם שהלימוד כל כך פשוט, עד שהתלמוד מתפלא, למה נאמר במקרא (כתוב׳ כב, א) א״ר אפי, מנין לה®־, שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה? שר(דבר׳ כב, טו) את בתי נתתי לאיש הוה ובו׳, לאיש אסרה, הוה, התירה. למה לי קרא סברא היא? עשכה״ע. בכמה לימודים מוטל המקור בספק אם נוסד על המקרא או על הסברא, וכנראה, נותן התלמוד ערך שוה לשניהם: (קידוש׳ לה, ס ומנלן דלא איתנהו (נשים) בהשחתה, אבע״א סברא, דהא לא אית לד,ו וקן, ואבע״א קרא ופ׳. - (ב״ב ח, ב) ואריו״ח, כל המאוחר בפסוק וה (ירמי טו,ב), קשה מחברו, חרב קשה ממות, אבע״א קרא ואבע״א סברא וכו׳ עשכה״ע. - (ע״ו לד, ס לענק קידושק בפרש שור הנסקל או בפרש עגלי ע״ו, וכן תמורה ל, ב. - (שכוש׳ כב, ב) אר״ח בר אבין אמר שמואל, שמעה שלא אוכל ושתה, חייב, אבע״א, ומי. (ובח׳ ב, א) אמר רבא, עולה ששחטה שלא לשמה, אסור לותק דמה שלא לשמה, אבע״א וט׳. (שם ו, ב. מנח׳ ב, א). - (מנח׳ יג, ב) אומר היה ר, יוסי, פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל, מ״ט, אבע״א סברא וכוי. — (מנח׳ עג, א־ב) א״ר תנא, שלמי העט״ם עולות, אבע״א קרא וט׳. וכן יש מחלוקת שלא נתבררה במה היא תלויה בסברא או כמדרש