Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 60

דרשדת בדאורידת הכתוב i ברב* ה ב (ריו״ח ור׳ יהושע p אי לענק סמיכת גאולה לתפילה). יבם, לד* ב (ריו״ח ור״ל בענק החולץ למעוברת והפילה). ב״ב ט. א. (א״ר הובא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, אבע״א קרא ואבע״א מברא ובר. ורי׳י אמר, בודקין לכפות ואין מדקק למוונות, אבע״א סברא ואבע״א קרא וסי*). מנהר׳ ל, א (במאי קמפלגי (ת״ק וריב״ק) אבע״א קרא ואבע״א מברא וכוי). מלי׳ קיח,ב(רב וריו״ח בענק אם יש יד לטימאה ולהכשר). ד. .רמז• בסינ דרשות ביאוריות - (םנהדי מו, ב) א״ר יוחנן משום ר׳ שטעון p יוחי מנין למלק את מתו שעובר עליו בלא תעשה, ת״ל (דבר׳ בא, כג) כי קבור תקברנו וכו׳ *). א*כא דאמרי, אריו״ח משו״ר שמעון מ יוחי, רמו לקבורה מן התורה מנין? ת״ל כי קבור תקברנו, מכאן רמו לקבורת p התורה. א״ל שמר מלבא לרב חמא, קבורה p התורה מנין? אישתיק, ולא אמר ליה ולא מידי(פי לא מצא לנמן לדרשו מקבור תקברנו) ובר.—ונימא מדאיקמר צדיקי? מנהנא בעלמא. — מדקבר הקב״ה למשה? דלא לישתני ממנהנא. — תי׳ש (מ״א יד, יס וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ז דלא לישתני ממנהנא. על מה שיש לשום לב ביותר הוא מובן הרמו בענק זד* כי באמת אק להכחיש שד,בתומם מדברים מענק קמרה והדרשות הן פשט הכתוב ממש ובבל זאת אינן מתקבלות בבחינת מקור להחליט על פיהן שדק קמרה היא p התורד* כי המר תקברנו מדבר במגדף ועע״ו, ומהריבוי אין להבריע לודאי שהפונה כל כל המתים, ושאר המקראות יתכן לפרשם שכן היד, המנהג ולא שp היא המצוה. אמנם התמיה היא, אם רב חמא היה ימל להוכיח לשמר מלבא שק היה מנהג עתיק בישראל וע״פ המנהג הזה היו נקברים הצדיקים והקפה נ״כ קבר את משה ע״ה ע״פ המנהג המקיבל הזד* האין זה די גם לנו להחדק במנהג הוד* ומה היה שבור מלבא ימל לבקש יותר מזה? למה היה נחוץ להוביח לשמר מלכא שהקבורה לא רק מנהג הוא, אבל מצוה וחיוב? למאיר הענק יש להעיר על חס בעלי הדת החדשה של הפרסים א־ חברים שלא לקמר את המתים וגם לחמר באדמה להוציא משם המתים שכבר נקברו כדי לטהר את האדמה מטומאת מת, והמתים הושלמ ע״פ האדמה לאפלה לחית השדה ולעוף השמים, עי׳ צרה״ש ע׳ אמגושא ומפ״ה שם, וע״פ זה יובן שהחכמים הוברחו להוכיח שאסור להם מצד התורה לפנות המתים באופן אחר מלבד קבורה, וכל עוד שהיה אפשר לצדד ולומר שהכתופם מורים רק על מנהג בעלמא ולא על חיוב, היו החברים יכולים להפציר בם שידחו את המנהג ויתפשרו אתם. מענק אחר הוא הרמז(ממת ב, ב) אמר עולא, רמז לעדים זוממק p התורה מנק? רמו לעדים זוממק, והא כתיב (דבר׳ יט, יט> ועשיתם לו כאשר זמם? אלא דמו לעדים זוממק שלוקק מן התורה מנק? דכתיב (דבר׳ כה, א־ס והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, והיה אם בן המת הרשע. משום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, והיה אם בן המת הרשע? אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו p איסור הלנת מת גס p רק רמז הוא ולא דרשה גמורה ועי' תורה תמימה שמביא הוכחות לזה-