Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 55

דרשות טופתיות ואנלוגיות טו השם בית הכנסת ס, כי הוא מתאים אל תוכן הלשון "מקרא קדש" או "קרא מקרא" שעיקרו רק האספה. ואף שכית הכנסת היה מקום התפילה, בכל זאת לא נקרא בספרות התלמוד "בית התפילה" ויש לשער מזה, שבאמת אספת הקהל לא הצטמצמה על התפלה כלבד, אכל גם תעודה אחרת היתד, לה. דברי הנביא מעידים (ישע׳ א, יב-טו), שבשבת וחדש היו: התראות פנים, קרק, קרוא מקרא, פריסת כפים ותפלה. ואו גם הנביא דבר תוכחות מוסר. הרי לנו בוה התוכן הכללי של קרוא מקרא. - לוה מסכמת הקבלה שמשה תקן לוע לישראל■ שיהיו קורים בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד בסמך עה״ב (ויקר׳ בג, מד). י׳ מני׳ פ״ד ה״א. מם■ סופרים פ״י, ב. ב״ב פב, א. מוסיף שגם קה״ת בב׳ וה׳ ג״ב מתקנת משה ולא רק תקנת עזרא. קה״ת עם הקריאה מדברי הנביא כבר הורגלו בה בדמי המכביים 2) ויוסיפום בספרו נגד אפיון(ב׳ יו בסוף) כ׳: הוא(משה) עשה את התורה ללימוד היותר יפה והיותר נחוץ בצוותו לשמוע אותה לא רק פעם ושתים או יותר, אבל בכל יום שביעי לשבות מכל מלאכה, להתקבץ ולשמוע אותה וללמדה היטב 3). מזה נראה שבסוג המדרשים הביאוריים, אשר תכליתם להגביל את תוכנו ההלכי של הכתוב, כבר נמצאות מלבד הדרשות הפילולוגיות וההגיוניות, דרשות מקובלות ודרשות מושפעות ממנהגים ומדרכי החיים. הצד השוה שבהן, שמבארות כוונת הכתוב כפי שנועד להיות מורה דרך לעם בני ישר»ז בהתיחסותם אל אלהים ואדם. נ. דרשות מופתיות ואנלוניות. לסוג השני יחשבו המדרשים המבקשים בכתוב ראיות ומופתים על כללים ומושגים הלכיים. הכללים והמושגים אינם מפורשים בכתוב ובכל זאת יתכן שמונחים בכוונת הכתוב אם כעץ פרט של איזה כלל, או הפשטה והתכללות על יסוד פרטים מפורשים, או תנאי מוכרח של איזה קיום מצוה, וכפי שנראה עוד מן המשלים בעצמם. העיקר הוא שכמה ענינים מובלעים בלשון הכתוב ואינם מורגשים רק.למי שחודר לעומק כוונתו, וכמה פעמים מושפע הדרשן מן הרוח הפנימי של איזה חוק מוסרי או משפטי שבחורה וממציא מושגים שנראים כחדשים בעינינו, ואינם אלא תוצאות הגיוניות של חקירתו העיונית במקרא. על כמו אלה יאות להעיר שבן היא דרכה של מלאכת הרוח גם במקצעות אחרים של חכמה ודעת. נקה נא למשל את החקירות בחכמות המתימטיות ובסתרי הטבע. בלי חשך מבקשים וגם מוצאים תלי תלים *) בית הכנסת היה נקרא גם ,״בית השבח״4• לפי יוסיסום (קדמ׳ 2,6 xvi) היה חרק ניתן מאיו קיסראוגוסטום* שמי שיגזול ספרים או ממון מבית השבת או מבית ראשי העדה, יהיה נידון כגוזל מן המקדש• השם דחזו־־־ז נמצא גס בסורית,,בית שבתא דיהודיי" ובדברי,,בית שבי״ (636 Hastings, Dictionary of the Bibie iv).?) צוגץ ג• פ• 5—6• 8) הסבה הראשית לדרישת מקרא קדש על אכילה ושתיה וכד, ולא על מובנו היותר פשוט, כלו/ על האסיפה לדברים שבקדושה, תוכל להמצא בגטית הכתות בנוגע לחגיגת השבת וביחוד לכווגר־ו ענץ ד־־נקדושה, שנזכרד־ן הרבה פעמים אצל שבת• לשון קדושה מורה על חרוב על הפרשה והרחקה מדברים המתנגדים לקדושה וכן מדברי חול* והיו באמת כתות שהתרחקו בשבת מכל תענוגות בגי האדם• השומרונים אסרו על עצמם תשה״מ בשבת