Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 50

דרשות מואתיות ואנלוגיוה צ לחודיה פליב. פ״שתוד״ה כל תנאי. בפנץ הן קודם ללאו 5 ניט׳ פה, ב. אתקק שמואל כניטא דשכ״מ וכו*. עפ״ש בפנין תנאי קודם למעשה. וכן בצנין תנאי ברבר אחד ומעשה בדבר אחר. ובמין שצריך שהתנאי יהיה אפשר לקיימו עי® פד,א. ת״ר ה״ו גיטך על מנת שתפלי לרקיע וכו׳. ושהתנאי צריך שיהיה אפשר לקיימו ע״י שליח כתובי פד, א "מכדי כל תנאי מהיכא נמרינן, מתנאי מי נד וכני ראובן, תנאה דאפשר לקיומיה ע״י שליח כי התם הוי תנאה, תנאה דלא אפשר לקיומיה פ״י שליח כי דתם, לא הוה תנאה (ולכן אין תנאי בחליצה). ע״ע ניט׳ פד,א תוד״ה על מנת כפוף. י נקיטת חפץ בשבועה נלמד מאברהם (בראש׳ כד,ב) שים נא וכו׳. שבוע, לח, ב. ע״ע תשוב׳ הרמב״ם (פאר הדור סי׳ קמה): והיכא דמח־יב שבועה דאוריית,, נותנין בדו ספר תורה וכו׳. וכן שם תשו׳ רג. אמנם הרא״ש שבוע, פ״ו סי׳ א נתקשה בענק זה, לפי שהחכמים אינם לוקחים את הדוגמא הנתונה בכתוב בשלימותה ואינם מצריכים הוכרת שם המיוחד, רק נקיטת חפקז "מ״ש דרמן ילפי מהתם לחצאיך ובתירוץ שני כ׳: א״נ, הא דבעי׳ אנקוטיחפצאלאו דילפינן מהתם, אלא אסמכתא בעלמא היא, ותקנו חכמים להטיל אימה על הנשבע. — אמנם הנכון כתי׳ הראשון, כי כל ענק נקיטת חפץ נלמד משבועת אברהם. — דונמא ללשון שבועה מה״כ (בראש׳ ט, טס ולא יהיה וכו׳ שבוע, א, א. אנלוניא במקני• יקי! — (י* קידוש׳ פ״א ה״נ. ם, נ 43) הכל מודים במוכר שביל לחברו, כיון שהילך בו קנייו. מ״ט(בראש׳ יט, יו) קום התהלך כארץ וכו׳. אנלוגיות בתפלה- אבלות- איד• — (ברב׳ לב,א בסוף) דרש ר׳ שמלאי, לעולם יפדר אדם שבחו של הקב״ה ואח״ב יתפלל, מנלן, ממשה, דב׳ (דבר׳ נ, כס ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא, וב׳ ה׳ אלהים אתה החלות להראות את עבדך את נדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל,כשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך ובנבורותיך, וב׳ בתריה(כה) אעברה נא ואראה אח הארץ הטובה וכו׳. ע״ע מ״ש רבי לפני פטירתו(כתוב, קג, ב) הושיבו ישיבה לאחר ל׳ יום, דלא עדיפנא ממש״ר דב׳(דבר׳ לד, ח) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים עם. ענק סכין בשחיטה נלמד מה״ב (בראש׳ כב, י) ויקה את המאכלת. זבח, צו, ב. חול׳ טו, א. אנלוגיות בפניני מוסר. דרך ארץ ושמירת הניף.-(פםח׳ נ, א) דאריב״ל, לעולם אל עציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמינה אותיות ולא הוציא דבר מנונה מפיו, שנא׳(בראש, ז, ח) מן הבהמה וכו׳. ר״פ אמר, תשע, (שנא, (דבר, בג יא) כי יהיה ובו׳. רבינא אמר עשר, וי״ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר, שש עשרה, שנ"(ש״א כ, בו) כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא ובו,. — תדבי׳י, לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב. (בראש׳ בד, פא. שמו׳ ד, כ). (סוטה מד, א) ת״ר (דבר׳ כ, ה־ס אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש, לימדה חורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח״ב ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו(משלי כד, כס הכן בחוץ מלאכתך וכוי.