Mannheim
Compact Memory

Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 49

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung
Volume
1922 und 1923 (1924)
Date
1924-01-01
Page
– (sequence 49)
Language
German
Belongs to
journal volume
OCR quality
67% known words query
IRI
…/2720904-2721051--48-2726268
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

דרשיח םו6חיוח ואנלוגיוה מ« (ב״ק ם, ב) ת״ר דבר בעיר כנם רנליך, שנא׳(שמו׳ יב, בב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ואו׳(ישע׳ בו׳ ס לך עמי בא בחדריך וסטיר• דלודך בעדך חבי במעט רגע וכוי. ע״ע מכיל׳ שם. ופה מקום אתי לבאר פרט המיוחד לדרשות אנלוגיות. והוא שבעלי המדרש לא היו נמהרים בקביעת אנלוגיא בענינים הלכיים ונהגו בה והיתת יתרה, דומה לוו שאנו מוצאים בבקשת מופתים לכללים ומושגים. ווה מתבאר ממה שנם האנלוגיא היתה חשובה בעיניהם למופת והוכחה, ולכן צריך היה להוהד מאנלוגיות בלתי צודקות לפי שמק כוונת הכתוב. על פי הנחה זו מתבארת היטב העובדא שהבבלי בבקשו מקור או פמך לשבעת ימי אבלות, אינו מזכיר את הכתוב (בראש׳ נ, י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ולא יתק לומר שוו רק השמטה בעלמא, כי בירוש׳ (מ״ק פ״ג ודה) מובאה אנלוניא וו ונדחית בסתם ״ולמדין דבר קודם למתן תורה״ 0. בדחיה וו של הירוש׳יש קיצור לשון, כי לא יתכן לדחות מקרא מפורש מטעם היותו מספר ענץ שמקודם מתן תורה. ואדרבה הרבה הלכות ומנהגים נוסדו על מקראות ם*ה. ואציג פה רק איוו משלים: (יבמ׳ פה, ב במש׳) האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ריו־ח p ברוקה או׳, על שניהם הוא אומר.. פרו ורבו. ובנמ* שם מובא הפסוק (בראש׳ א, כה) וכבשה, איש דרכו לכבש ואין אשד, דרכה לכבש. ורב יוסף מביא הכת׳(שם לה, יא) אני אל שדי פרה ורבה, ולא ל,אמר פרו ורבו, מוה מוכיח שהאשה אינה חייבת במצות פו״ר. ותוד״ה ולא קאמר, אע״ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו, ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה. כלומר, אבל הדברים שנאמרו ליעקב, יותר עלולים לדיוק מצוה. על כל פנים אנו תאים בזה הסכמה, שהכתוב מצד עצמו ראוי הוא ללמוד ממנו הלכות 2). כל מצות מילה קודם מתן תורה נאמרה (בראש׳ יז, יב וסי׳). המצוה נשנית אמנם נם בם׳ ויקרא (יב, נ), אבל רק דרך כלל. ואפילו העונש על מפירי ברית נאמר נם כן רק בם׳ בראשי*. ומשם נלמדים בתלמוד כל פרטי הדינים. עי׳ משנה שבת פ״יט ובבלי וירוש׳ שם. ות׳ שם פ״טו (טס. בר״ר פ״מו, ט—יג. ואפי׳ מה שנלמד בירוש׳(קידוש׳ פ״א. םא,א 21) מפסוק שברק׳, מוציא הבבלי(סנהד׳ נט, ב) מפסוק שבבראש׳. — ענין ניד הנשה נמצא דק בראש׳ לב, לג. מלבד מצות והלסת ישנן כמה מנהגים שנוסדו על דברים שקודם מתן חורה כתוב׳ סא, א. נסמך עה״כ(בראש׳ ג, ב) אם כל חי, שהאשון עולה עם בעלה ואינה יורדת. - כמה נדולה מצות הכנסת אורחים נלמד מאברהם (בראש׳ יח, נ וס׳). עי׳ שבת קכז, א. ב״מ פו, ב. פו, א. -קידוש׳ לב, ב. — החובל בחברו אינו יוצא ידי חובתו בתשלומי דמי נוק, צער וס׳ אבל צריך לבקש מחילה מהנייק מה״כ (בראש׳ כס ועתה השב אשת האיש וכו׳ ויתפלל *) ובשאלתות ויהי, דדילמא שאגי יעקב משום דהוה חשוב עברו ליה מילתא יתירה, אמנם הטעמה זו* אין לה יסוד במקררים• 8) סוגית סבהד' נט, ב: דהרי פריה ורביה שנאמרה לבבי נח דב׳(בראש׳ ם, א) ואתם פרו ורבו ובשבירת בסיני וכו׳, בוטה מסרגית יבמ׳ בהשתמשה ב״פרי ורבר׳ שבם׳ נח• עע״ש מהרש״א ד׳ה גמרא שמאריך בעבין זה♦

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.