Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 48

דרמות מופתיות ואנלוניווז 33 בעדך. ביק צב, א. וכן שהמבקש מחברו מחילה מחויב למחול לו, כי כן עשה נם אברהם (בראש ב, יו). ב״ק שם. — קנין כסף נדרש מה״ב(בראש בג יג• כה,י). ריש קידוש׳. - חולץ ב, ב תוד״ה אבל בסוף: בשעת צרה שרי (לנדור נדר) כדאמרי׳ בב״ר עה״ב יבראש׳ כח, כ) וידר יעקב נדר לאמר, לאמו* לדורות שהו נודרים בעת צרה. בריר פ״ע, א. — אין נושאין נשם במועד לפי שאן מערכין שמחה בשמחה נדרש ביחש (מ״ק פ״א ה״ס מהיב (בראש׳ בם,בו) מלא שבוע ואת. ע״ע בבלי שם ח,ב. נדרש הענץ מפסו׳ אחר. וישנן עוד דרשות נוסדות על מקראות שבם׳ שמות מפרשיות שקודם מתן חורה, ואץ פה מקום להאריך בוה. ויש להעיר עוד בדרך כלל ששבע מצות בני נח נם כן קודם מתן תורה ניתנו. ואדרבה מפונית יבמ׳ ה,ב נראה שעשה שלפני הדבור חמור יותר מעשה שלאחר הדבור. ומיש קידוש לח,א תודיה אקרוב "דאין עשה דקודם הדיבור דוחה לא תעשה דלאחר הדיבור" העתקה מקוטעה ומוטעית היא.מדברים שנאמרו באופן אחר. והמקור לכל העדן עי׳ א״ו פסחים סי׳ רלג. מכל וה נראה וכן מכמה אנלוגיות שחובתו קודם לבן (נקיטת חפץ בשבועה, סבץ בשחיטה וכו׳>, שבבחינת הדרשות אין חילוק מופלג בין המקראות שלפני עשרת הדבתת ובין אלה שלאחריהן, וצריך אם כן לבקש פתרון דברי היחש "ולמידין דבר קודם למתן תורה" וטעם להשמטת בל העדן הנ״ל בבבלי בסבה אחרת. הנה כבר ראעו עד כה שסודי ההלכה הכלולים בלשון הכתוב שתי תמונות שודת להם, תמונת הצווי ותמונת הסיפור. הנה מה שבא בתורה בתמונת צווי, כמו מצות בני נח או מצות מילה וכדומה, ברור הדבר שאץ לעשות בו חילוק בין היותו נאמר קודם מתן תורה או אחרי בן, בי כ1לם מרועה אחד ניתנו. ואדרבה יש בבחינת מה מעלה יתרה למצות קדמוניות, כי ק p השלבים הראשונים בסולם השתלמותו של האדם. אבל כמו כן מסתבר שבמדות הטובות והנימום־ם הקדמוניים שהתנהגו בהם אבותינו קודם מתן חורה נם p לא ינרע ערכם כלפי המנהגים המאוחרים. ובאמת כן היא גם השקפת המדרש והתלמוד, כפי שראינו נם מן המשלים המעטים שהקדמנו. ואפילו עדנים הנוגעים לדיני מקח וממכר נלמדים ממנהגים שמקודם מתן תורה. כמה פרשם נלמדים מקדן מערת המכפלה ומחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שבם. עי׳ יחש קידוש •פ״א ה״ג. בבלי ב״ב ק, א. ושם סט,ב. - מה שאמר יעקב לנשיו(בראש׳ לא,0 כי בכל כחי עבדתי את אביכן, נעשה למשפט יסודי לפועל עברי, ועל פי זה כתב הרמב״ם(שכיח פ״יב הייו) שהפועל ח־יב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר ובו׳. וקרוב הדבר שעל אנלוגיא זו נוסדה נם ההלכה ת׳ ב״מ פ״ח, ב. ע״ע׳ב״מ צג, ב. ששומר שמר חייב לשמור עד כדי(בראש׳ לא, מ) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. — וכן נם בהלכות דתיות. זבח׳ קח, ב בסוף א״ר הונא, מ״ט דר* יוסי שאומר במשנה ששח־טי חוץ אין חייבין עליהם עד שיעלו לראש המזבח), דם(בראש* ח, כ) ויבן נח מזבח לה׳.. ויעל עולות במזבח. - ביחש מכוחם פ״א ה״ד חני בש״ר יועדה, שחגר מביא ביכורים וקורא מה״ב