Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 42

דרשות סימבוליות ומליציות כח (מכיל׳ ממלח מ, יב) ואהק וחור תמכו בידם, מכאן אמרו, אין פוחתץ מני בני ארם עוברין לפני התיבה בתכנית ציבור. (י׳ תעד פ״ב זד׳א. םד״ א 38) ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה והר, ר' חדן בי רב מנשה ור׳ שמואל בר נחמן, ח״א כדי להזכיר ובותו של אברהם, וח״א כדי להזכיר זכותו של יצחק. מדד כדי להוכיר וכותו של אברהם, בין עפר בין אפר, על שם (בראש* יה, כס ואנכי עפר ואפר. מ״ד כדי להזכיר זמתו של יצחק, ובלבד אפר, רואין עפרו של יצחק כאילו צמר ע״ג מזבח. ד.. - ערבי פסחים - (י׳ פסח׳ פ״ב ה״ה. כפז, נ 10) ר׳ חייה בש״ר הושעיה, סר עצמן אץ הדבר תלד בחזרת (עיקר מצות מרור)., מה חורת« תחילתה מתוק וסופה מר, כך עשו המצריים לאבותינו במצרים, בתחילה (בראש׳ מז, 0 במיטב האp ועשב את אביך ואת אחיך. ואח׳־כ(שמו׳ א, יד) וימררו את חייהם ומ׳. הרמז הזה אינו תלוי בלשון הכתוב דוקא, כי נמן הוא גם מצד המאורעות בעצמן, ובן מובא המשל הזה בבבלי פסח׳ לט, א מבלי השתמש בלשון הכתוב ועיי רש״י שמתאמץ לפרש הענין שלא מלשון הכתוב, אבל העיקר נ׳ כנוסח ודרושי, כי חביבות הכתוב נדודה ודתה מאד על הדרשן. (י׳ פסח׳ פ״יה״א. לו, א־ב) מנץ לארבעה כוסות? ריו״ח כש״ר בנייה, כננד ד׳ גאולות ובר והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי(שמו׳ ו, דו). ריב״ל אוי בנגד ד, מסות של פרעה(בראש׳ מ, יא) וכום פרעה בידי, ואשחט אותם אל מם פרעה, ואתן את המם ובר, <י0 ונתת כום פרעה בדו. ר׳ לוי אמר, כננד ד׳ מלמות, ורבנן אמרי, כנגד ד׳ מפוח של פורענות ומי. ע״ע חולין צב,א. ורשיי פסח׳ קח,א בסוף: ד׳ מסות, שלשה כנגד שלשה ממת שנאמרו בפסוק ד» ומם פרעה בדי, ונו׳ ורביעי ברכת המזון. (י׳ ברב׳ םפ״ז) א״ר אחא שלשה דברים נאמרו במם של ברכה, מלא עיטור ומודה, ושלשתן בפמק אחד(דבר׳ לנ,כ0 נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה*, שבע, עיטור, רצון, מודח, מלא כמשמעו. ו. - אישות - (כחוב׳ ה,א) דתני בר קפרא, בתולה נישאת ברביעי ונבעלת בחמישי, הואיל ונאמרה בו ברכה לדנים. אלמנה נישאת בה׳ ונבעלת כששי, מאיל ונאמרה מ ברבה לאדם. (י׳ שבת פ״ב. ה, ב 39) אדם הראשון דמו של עולם, דכי(בראש׳ ב, ו) ואד יעלה מן הארץ, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה, אדהי׳ר חלה טהורה לעולם היה, דכי(0 וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה, ומי, ונרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר, אדה״ר נרו של עולם היה, שנ׳(משלי כ, כס נר אלהים נשמת *»־־ם, ונרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. (י* סוטה פ״א דדיו. יו 24) ולמה חבל מצרי (קושרים על הסוטה)? א״ר יצחק, לפי שעשת כמעשה מצרים. נ׳־ב עשה׳־כ(ויק׳ יח, נ). ז. - מזי דינים - (סנהד׳ נ, ס נ׳ מנלן(שצריך בית דץ של שרשה)? דת־ר (שמוי בב, 0 ונקרב בעל הבית אל האלהים, הרי כאן אחד, (ח) עד האלהים יבא דבר שניהם, הרי כאן שנים, אשר ירשיעון אלהים, הרי כאן שלשה, ד״ר יאשיה. ר׳ יונתן מ׳ ראשון תחילה נאמר, ואץ דורשין תחילות, אלא עד