Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 41

מיני הדרשות הסימבוליות בס האלהים יבא דבר שניהם, הרי כאן אחה אשר ירשיעון אלהים, הרי כאן שנים, ואין ב״ד שקול, מוסיפין עליהם עוד אחה הרי כאן נ׳ ע״ש כל הסוגיא. וכן יש לחשוב בין הדרשות הסימבוליות שיטתו של ר, נחמיה במשנה (מנהו" ב, ב) וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין.. רנ״א מאתים ושלשים. כנגה שרי עשרות. וכן שיטתו של רבי(שם יהא בראש) שצריך להיות בעיר מאתים ושבעים ושבעה וכר כי היא היא השיטה המובאה ביחש* שם (יט, נ 45) מ״ט דרבנן(צ״ל רבי) והוא שיהא שם שנים עשר פנהדראות של י״ב שבטים ומשה על גביהן(כלומר צריך שיהא בעיר מספר יושביה כמספר י״ב סנהדריות של י״ב שבטים, והיא י״ב פעמים כ״ג ומשה על גביהן, הרי מאתים ושבעים ושבעה) C. (םנהדי טו, א) הקרקעות תשעה וכהן. מנה״מ, אמר שמו^, עשרהכהנים כתובים בפרשה (ויק׳ מ, ח-כא), חד לגופיה וכר. ז. מיני הדרשות הסימבוליות. סימבולים מקוריים וסימבילים נסמכים. — במשלים שהבאנו אנו רואים סימבולים מקוריים, כלומר השפעה ישרה של הכתוב על חיי הדת בכחו הסימבולי בלבד. אם התורה היתה משתמשת בדבור הרביעי ב.ובור" בלבד או ב״שמוד* בלבד, לא היה עולה על לב "ההוא סבא" לקחת ב׳ מדאני דאסא לכבוד שבת. כל צורתה ותכניתה של התפילה ודתה אחרת משהיא עתה, אם מסדריה לא היו מוצאים בתורה ובכה״ק את הרמזים והצירופים המעוררים את הלב לעבודת הבורא באופנם ובסגנונם הנוכחי. — בעל קריח ספר כבר מעיר על תכונתו זו של הרמו רק שהוא קורא אותו אסמכתא וב׳ בהקדמתו ספ״ד "שיש בהם אסמכתא בכתוב, שאם לא היה אותו הסמיכות, לא היו מצוים באותו האופן, כמו נ׳ סעודות של שבת מפני הכתוב היום היום שלשה פעמים. שאילו לא היה כתוב כך, לא היו מתקנים שלש סעודות, אלא היו מספיק בשנים, אוי אילו היו מתקנים ארבעה". עע״ש ענין דומה לזה בראש הפרק. אנהנו לפי דרכנו נכנה סימבולים כאלה, שנותנים צורה ותכנית לאיזה מעשה דתי, ם י מ ב ו ל י ם מ ק ו ר י י ם. — אמנם ישנן כמה דרשות, שמשתמשות גם כן בכה זה של הסימבוליות, אבל לא כמו מקור לפעולה דתית, רק כמו חוט המקשר איוו ענין דתי עם איזה מקרא על צד הרמו והסימן. הענץ הדתי יש לו מציאות נפרדה גם. מבלעדי הרמז ואינו משתנה במאומה גם אחר שנצמד המקרא, וכל מלאכתו של הדורש היא רק מלאכה מליצית ולימודית בלבד. התועלת הנמשכת מדרשות כאלה היא רק עיונית ולא מעשיית. - דרשות ממין זה נכנה פה בשם סימבולים נסמכים. והמשל בזה (חול, קלד, ב) דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע כנגד היד, וכה״א (במד׳ כה, 0, ויקה רומח בידו, ולחיים כנגד תפילה, וכה״א (תלים קו, ל) ויעמוד פינחס ויפלל, קיבה כמשמעה, וכה״א (במד׳ כה,ח) ואת• האשד, אל קבתה. — דרשה וו אינה אלא רמו חיצוני, כי הענין בעצמו (מתנות ורוע לחיים וקיבה) כבר מונבל כל צרכו בלי כל רמו. 1) בנוגע לתיקון הגי׳ ובירור כל העבין עי׳ מפתח התלמוד ע׳ אב בית דין 1 83 אות ג׳ והערה שה"