Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 40

מיני הדרשות הסימבוליות ל (ויק״ר פ״בו, נ) תמן תנינן כל השופרות כולן בשרות חוץ משל פרו־" ולמה חוץ משל פרה, אלא מפני שהוא קרן של מל, וכתיב (שמו׳ לב, ח) עשו להם מל ממכה.. 0 (שם) פה״ב (ויק׳ כב, כו) שור או כשב, וכי שור נולד, והלא מל נולד, אלא משום פשו להם מל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור ולא מל. פסדר״ב שור או כשב פו, א־ב. ת׳!ב אמור יא. (י׳ יומא פ״א ה״א. לח, א 13) א״ר חייה בר בא, בני אהק בא׳ בניסן מתו, ולמה הוא מומר מיתתן ביוה״ב, ללמדך, שבשם שיוה״ב מכפר פל ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת פל ישראל. א״ר בא בר בינה, למה סמך הבי מיתה מרים לפרשת פרה, ללמדך שכשם שאפר פרה מכפר׳ על ישר^, כך מיתתן של צדיקים מכפרת פל ישראל. פפ״ש דרשות דומות. ב׳ מ״ק כח. א. ויק״ר פ״ב, יב. ת׳־ב אחרי י. דרך מיוחד לבפלי המדרש להביא התאמה פרטית בין המקרא והמפשה הנסמך לו. המפשה בפצמו יתק שהוא מורכב מכמה פרטים מקוריים או נם מפרטים שנההוו לרגל התפתחותו של המפשה או נם פל צד ההסבמה. ובבר אפשר שבפיקר הפנין מורה הכתוב פל המפשה בדרך בלל, אבל לא פל פרטיו, והדורש מפרט את לשון הכתוב לחלקיו פד שהשכיל להסמיך כל פרט מפרטי המפשי איוו מלה ממלות הבתוב. התאמה כוו נם בן סימבולית היא. ויש להבחין בוה בין הדרשות המגבילות את ההתאמה פל הפרטים בלבד בפוד שפיקר הפנין נכלל בכתוב בפירוש, ובין הדרשות המסמיכות את בל הפנק, הכלל והפרטים בדרך רמו אל לשון הכתוב. ולביאור הפנק אביא משלים לשני מיני הדרשות. א. התאמה מוגבלת טל הפרטים בלבד♦ — הנה בפי שופטים (ין, ח—יב) מסופר איך צריך להתנהג, אם אי אפשר להביא לידי בירור איוה דין או ד־,לכדי, באחד מבתי הדינים שבגבולק. תמצית הפנק הוא, שהב״ד שאינו יכול לבוא לכלל החלטה, מגיש ספקותיו אל הב״ד הנבוה שבירושלים. בטבפ הפנק מונח, אף שאינו מפורש בכתוב, שלא ב״ד כולו הולך אל ב״ד הגבוה רק המופלא שבב״ד (ת׳ סנהד׳ פ״ו, א). וכן מונח בטבפ הפנק, שהספק אפשר שיפול בכל מיני ההלכות והדינים, והכתוב, כפי דרכו בכמה מקומות, אינו מזכיר רר! איוו משלים לדוגמא (דם, דין, נגפ). ופתה מה פושה בפל המדרשל הוא מנתח לשון הכתוב לחלקיו ופל דרך זה הוא מכנים לתוכו פל צד הרמז כל הפרטים השייכים לפנק זה בפופל ובמפשה, פד שהלומד לשון הכתוב ביחד פם המדרש, קוידט אל זכרונו את הפנק המבוקש פם כל פרטיו המפשיות. פל פי השקפה זו יובנו היטב דברי המדרש(ספרי שופטים יז, ח) כי יפלא, במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך, וו פצה. דבר, זו הלכה. למשפט, זה הדק. בין דם לדם, בין דם נדה לדם זיבה לדם יולדת. בין דין לדק, כק דיני ממונות לדיני נפשות ודיני מכות. בין נגפ לגגפ, בין נגפי אדם לננפי בתים לננפי בגדים. דברי, אלו פרכק וחרמק והקדשות. ריבות, זו השקאת סוטה ופריפת הפגלה וטהרת מצורפ. בשפריך, זה לקט שכחה ופאה. p אמנם במשנה ר״ה פ״ג, ב• הטעם *,מפני שהוא קרן""