Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 38

מעי הדדשוח זזסימבוליוח & הרמז1). — תמונת ההתאמה לפי הנבלתנו במשל הקודם לוה, היא: ד למשפט ייו ח דברי (ערכין, חרמין הקדשות) א ב ג כי יפלא ממך דבר (פופל* שבב״ד) (עגה) (הלכה) זז ו ז בק דם לדם בק דק לדין בין ננע לנגע דם־־בדה-זיבה-יולדת דיגי־ממובות־נפשות־מכות נגעי-אדפ-בתים־בגדים ט י¬ ריבות בשעריך (השקאת סוטה, עריפת עגלה מהרת מצורע) (לקט, שכחה ופאה) בץ עשרה יסודות ההתאמה שבקבוצה זו ישנן שש התאמות מחודשות,. והדרשן בנה את חידושיו לא על חקי הלשון או ההגיון, רק על דרך רמזי ומימבולי. ביסוד א׳ יש עוד לדרשן קצת אחיזת יד בשויון שרש המלה, אבל. בהתאמות ב׳ נ׳ ח׳ ט* י׳ אין שום יחם פנימי או חיצוני בין היסודות המותאמים, ורק החפץ למצוא לכל פרט פיק בכתוב הביא את הדרשן לידי התאמה רמזית זו. ואפילו ההתאמות המוסכמות והמיושבות לפי הלשון אין ערכן שוה. ענק "בק דם לדם" מבאר הרמב״ן לפי פשוטו בענק רציחות. "בין נגע לננע" מתפרש נם על פצע וחבורה. הכלל העולה לנו מזה הוא, שההתאמה הפרטית רמזית היא או סימבולית, רק לפי תמונתה החיצונית יש לה דמיון להתאמות הגיוניות. ויחד עם זה יש להדגיש עוד הפעם, שהלימוד לפי תוכנו הכללי הוא הוא המכוון בדברי הכתוב לפי האמת. רק התפרטות הכלל ליסודותיו המעשיים ונתוח הכתוב לפי מספר היסודות היא מלאכה רמזית מצד הדרשן. בפ* שמיני(י, ט-יא) מפורש איסור שתיית יין למי שבא אל אהל מועד וק למי שבא להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וכן למי שבא להורות וכוי. כמובן הוזקקה ההלכה לבאר בדיוק מפורט כל מה שנאסר. לשתויי יין לפי כוונת פרשה זו ומה שהותר לו, והדרשן מכנים נם פה כל פרטי ההלכה אל חלקי הכתוב בדרך רמז. - (ת״כ שמיני י, יא) ולהבדיל בק ההדש ובין החול, אלו הערכין. בין הטמא ובין הטהור, אלו הטומאות והטהרות. ולהורות את בני ישראל, אלו ההוראות. את כל החוקים, אידו המדרשות. אשר דבר ה׳ אליהם, אלו ההלכות. ביד משה, זה המקרא. יכול אף התרגום, ת״ל ולהורות 3). ובקצת הוספות כרית׳ יג, ב. - והתמונה לזה 0 מה שיש להעיר על שיטת ר׳ בתן שדורש לוביים שמחתכפש" על דתתמידים עי׳ הערת רחש״ד־! שם♦ הגר"» הגיה את לשון ספרי ועושה מן הדרשה ההגיונית דרשה רמזית כי התמונה לפי הגהתו היא א .ב ג ד וביום שמחתכם ובמועדיכם . ובראשי חדשיכם (שבת, ולר״ג תמירים) שלש רגלים (ראש השנה ויה״ב) ראשי חדשים• אמנם בכ״י אץ סעד להגהה זו• י) נ׳ שגי׳ הבבלי היא הנכונה והשלמה, כי גם בספרי תצא כג, כב• לא נזכרו ערכיבש לחוד, כבקבוצד־ג שלפנינו "הדמים והערכים והחרמים וההקדשות"• והסיום נוטה לגמרי "ביד משה, זה גמרא• יכול אף המשנה, ת״ל ולהורות• ד׳ יוסי בר יהודה או׳, יכול אף גמרא, ת״ל ולהורות" עשכה״ע•