Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 37

* מיני הדורשות הסימבוליות k בי׳ נ ולהבדיל פץ הקדש ובין החול בץ הטמא וביןהטהור ולהורות את ב״י דמים, ערכים, הרמים, הקדשות טומאות וטהרות הוראות ד ה ו את כל החקים אשר דבר ה׳ אליהם ביד משה (אלו המדרשות) (אלו ההלכות) (מקרא או גמרא) בהתאמה א׳ ההתפרטות היא לפי התוכן ההלכי, ב׳ וג׳ מתאימות אל פרוש המלות, אבל ד• ה׳ ו׳ רמויות הן לנמרי. אחר העיון נראה, ששני פירושים שונים היו לחז״ל אל פסוק זה, פירוש לפי משמעו של הכתיב ופירוש רמזי שלפנינו, ושניהם שוים זה לוה בתיק אבל לא בצורה, מן הפירוש הפשוט נמשך דרך כלל ששבור אפר להורות בכל דבר שיש מ נגיעה לשאלות של קדש וחול, טומא־ז וטהרה, איסור והיתר, דין ומשפט. ומור, נמשך גם שאפר לו ללמד הלכות, כי בשכרותו עלול לטעות בהן וגורם לשומעיו שיתנהגו על פי לימודיו הפטעים. כל זה אמת ונכון מצר פשט הכתוב. אמנם הדרשן רוצה לתת לנו סימנים סימבוליים בכתוב עצמו על כל הפרטים שהוגבלו מכבר, אבל רק בדרך רמו ולא על פי דקדוק הלשון וחקי ההגיון, ולכן אין לנו מ רק הרמז והסימן. היוצא לנו מהברה זו הוא, שבדרשות רמזיות כאלה יש לנו ילהפריד היטב בץ החלק הסימבולי ובין החלק התוכני. החלק הסימבולי אץ לך ם אלא סימנו בלבד. וכמו שאין מקשין על דרשות אגדיות1), כך אין מקשיןעלרמ.ים וסימנים. אבל בנינע ל החלק התוכני, שם יש מקום נם לחקירת ועיון. כי ברור הדבר שהדרשן לקח את החומר מן המוכן, רק הקישור הדמוי עשה מדעת עצמו. (ספרי תצא בג, כד) מוצא שפתיך, וו מצות עשה. תשמור, זו מצות לית. ועשית, זו אזהרה לב״ד שיעשוך. כאשר נדרת, זה נדר. לה׳ אלהיך, אילו חטאות ואשמות, עולות ושלמים. נדבה, זו נדבה. אשר דברת, אלו קדשי בדק הבית. בפיך, זו צדקה2). ר״ה ו, א. י׳ ר״ה פ״א ה״א. נו, ג 70. וזבח׳ ב,ב חוד״ה ואם לאו כ׳: אע״נ דבפ״ק דר״ד. דריש ליה לענץ בל תאחר דלא שייך לאתר שחיטה הבא דריש מפשטיה דקרא דמשמע דקרי ליה לנדר נדבה. — ותמונתה נ ד ועשית כאשר נדרת (אזהר« לב״ד שיעשוך) נדד ז ח אשר דברת ב«ך (קדשי בדק הבית) (צדקה)• ב תשמור (זו מצות ל״ת) א מוצא שפתייך <זו מ״ע) ה לה׳ אלהיך נדבה (חטאות, אשמות, עולות ושלמים) נדבה אין בכוונת המדרש הזה רק לנתח ליפדות־ו, מת שבבר נאמר בכתוב דרך כלל. ובאמת לא הוסיף המדרש דבר מדעתו, רק הציע את הענץ תה בעצמו לפי פרטיו. התפרטוח כזו תועלתה מרובה בעולם המעשה, ואחת p מובא בסוף הקדמת מו״ב ,.יקולון אץ מקשין בהנדוד/ ומזה נראה שהרמב״ם חיה לו גם במאמר זו־־* * מקוד ישן שנאבד מאתנו• ע" ז מורה מלת "יקולץ" וגם העובדא שהמאמר בעצמו מובא עברית ולא ערבית• *0 הוימב״ם הרגיש במץ זה מן המדרשים שהענץ בדרך כלל מובלע בכוונת הכתוב בשלמותו. ורק הפרסים המעשיים מותאמים מן הדרשן אל מלות הכחוב על צד הרמז וכ׳ על m בם/הםצות מ״ע צ״ד ובגוף חערבי »ד .III