Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 36

0יצי הדרשרח הסיפצוליות לד העבודות החשובות של החכמים היתד. בלי ספק להציע תוק הכתוב לפרטיו הדרושים לקיום הענק בפועל. וכן הוא הענק נם (ספרי תצא כנ,כב) כי חדור נדר לה׳, נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר(ויקי הטו) מה נדר האמור להלן נדר ונדבה, אף נדר האמור באן נדר ונדבה. וכו,. לה׳ אלהיך, אלו הדמים והערכים והחרמים וההקדשות. לא תאחר לשלמו, הוא ולא חילופיו. בי דרוש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. ה׳ אלהיך, ,אלו צדקות ומעשרות ובכור ופסח. מעמך, זה לקט שבחה ופאה. והיה בך חטא, ולא בקרבנך חטא. ר״ה ד» ב. ירוש׳ שם פ״א ה״א. נו,נ 65. ותמונחה דומה לתמונה הקודמת. (סנהד׳ ענ,־א בסוף) א״ק (דבר׳ כב,כ0 ולנערה וכו׳. נער, זה זכור. נערה, זו נערה המאורסה. חטא, אלו חייבי בריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב״ד. - ותמונתה א ב נד לנער מ״יב) לנערה מיי) חטא מות (זכור) בערה המאורסה (חייבי כריתות) חייבי מיתות ב״ד• המדרש הזה נראה בסקירה הראשונה כמוסיף על דברי הכתוב, ואינו דא מפרש כוונתו לפי דרכו המיוחד. כי ברור הדבר שבp נערה המאורסה רצתה התורה לפטור אח האונס מן עונש ב״ד, כמו שנדרש בספרי ובמובן בולל נדר׳ בז, א. "אנום רחמנא פטריה" ובהיות שנערה המאירמה שחטאה במדד נענשת במיתת ב״ד, הרי לנו בזה מקור לכל עברה שענשה במיתה וכ״ש עברות קלות מזו, שהאנוס פטור. וע״ע לשון הרמב״ם סנהד׳ פ״כ היב. ספרי תצא כד, ח) השמר, זה לא תעשה. בנגע, זה שער לבן. הצרעת, זו מחיר». אין לי אלא ננעי אדם, נגעי בגדים וננעי בתים מנין? ת״ל, ככל אשר יורו אתכם וכו׳ אין לי אלא מתוך החלט וכו׳. עשכה״ע. ההתאמה הוקבעה פה על שבעה פרטים ותמונתה נ״ב על האופן שאמרנו. — גם זה הוא בלל שנפרט בהתאמה מדויקה לתוכן הכתוב, רק שהמלות המסומנות איק מורות דוקא על הפרטים המכוונים. וכן(ברב׳ ה, א) וא״ר לוי בר חמא ארשב״ל, מ״ד (שמו׳ כה יב) ואתנה לך ונע*. לוחות, אלו עשרת הדברות. תורה זה מקרא, והמצוה, ד משנה. אשר־ כתבתי, אלו נביאים וכתובים. להורותם, זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. — בהתפרטות וו בבר ישנם יסודות היסטוריים (כלומר הצעת תוק הדת לפי החבורים שקבלו צורתם הקבועה במשך תקופות ידועות, כמי שני החבורים היסודיים משנה ותלמוד). — ועל דרך זו היא נם הדרשה (ת״ב אחרי יח, ד) משפטי, אלו הדינים. חקותי, אלו המדרשות. תשמרו, זו המשנה. ללכת בהם זה המעשה. — דרשות דומות לאלו אבל בסגנון קצת משונה (זבח׳ ק, א) ^תניא רע״א <במד׳ ו, ו־ס נפש אלו הקרובים. מת, אלו הרחוקים. לאביו, אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. לאחיו, שאם היה כהן נדול ובו׳, אבל מטמא הוא למת 106 ואן באגו קד מילר אלפאמהדא אלפסרק וגעלו מנה כלי כלמה למעני לק אלגרץ אלהאכל מן כל, מ* דברו לך הו אן מנוה עשה הי חתבית מא ילפם כה אלאנסאן מן אלזאם נמסה שי מן אלאשי*