Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 31

tb אסמכתות בסוב הדרשות הביאוריות בארתי במקום אחר1). מזה מתבאר היטב, שהמשלים שהשתמשנו בהם עד כת־ היו ברובם מסוג הדרשות הביאוריות. אמנם להשלמת הענק, לכל הפחות עד כמה שיש לו שייכות להגבלת יחם האסמכתא, עלינו להכנם עוד בביאור איזה פרטים. הרבה מקומות שבתורה סתומים ומסופקים הם, בפרט מבחינת ההלכה' המעשית, ועל חכמי המדרש והתלמוד לחדור אל כוונת דברי הכתוב ולהגביל תוכנו ההלכי. מלאכה וו נעשית מחז״ל על פי הקבלה ועל פי חקים ידועים של חכמת המדרש ודרכי ההגיון. עם החקים בעצמם אק לנו פה עסק, אבל בדרך כלל עלינו להעיר, שהקפידו מאד על טהרת פירוש הכתוב ותוכנו. אם הפירוש או התוכן הוגבל, למשל, על ענק ידוע ועל פרטים ידועים, אק לפרוץ גדר ולהכניס בו פרט חדש, אף אם הפרט הזה נחוץ מאד מפאת ההלכה המעשית, וגם לשון הכתוב אינה מתנגדת לו. דרכם של חו״ל באופנים כאלה, להניח את הכתוב כמו שהוא, בלי שינוי ותוספת, ולתקן דרכי החיים כפי המבוקש. - כמובן נצמדים גם ענינים כאלה אל הכתוב, אבל לא על דרך פירוש אמתי, רק ביחס אסמכתא*). — וכדי להקל ההשקפה על. פני מלו אסדר יתר המאמרים לפי כללים אחדים, אשר יסודם וענינם כבר התבאר במה שקדם. כללא♦-כל הלכה שמקורה הראשון הוא בקבלה, במנהג, בתקנה »ס¬ גורה, או אפילו בסברא, הרי היא אינה.זקוקה למקרא ואץ להחשיבה לדבר הכתוב בתורה, אף שישנן לשונות ויתורים במקרא, אשר כוונתם קרובה לענק ההלכה המדוברת. הבירור בבחינת המקור יבוא לנו אם על צד הוכוח או הקבלה. ויחס הלכות כאלה אל הכתוב. יחס ממוצע הוא ונקרא בשם אסמכתא. וכן הוא נם להפך, אם ידוע לנו שהכתוב מורה על ענין אחר ולא על ההלכה המדוברת, הרי נם הכתוב הוד. בהכרח אין לו אל ההלכה המדוברת רק יחס אסמכתא. — על פי האמור מתבארים על נקלה המאמרים הבאים: (חגי׳ ד,א) אמר מר (בברייתא) עה״כ (שמות בג, יו. דבר׳ טו, טס כל ומרך לרמת את הקטנים, והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן? אמר אביי, ל״ק, כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוי? אין הכי נמי, וקרא אסמכתא בעלמא, ואלא קרא למאי אתאל לכדאחרים, דתניא אחרים אומרים, המקמץ והמצרף נחושת והמרסי פטירק מן הראיה משום שנ׳ כל וכורך, יצאו אלו, שאינן ראויק לעלות עם כל זמרך. אמנם (י׳ שם כ״א ה״א) כל זמרך לרבות את הקטן. ויימר כל וכורך לרמת 0 עי׳ מאמר/ משמעות הכתוב רדרכי המדרש• *) על פי האמור מתבאר בפשיטות בדש בסי א׳ אות א׳ בדרשת ,*מיטב שדהו"• אץ ספק שלפי חקי הלשץ יתק לפרשו על ב׳ פנים: על שדהו של המזיק או של הניזק, אמנם על פי השיטה הקבועה בביאור נזיקץ וקנסות* להקל על הנענש כפי האפשר, יותר נכון להבינו על הניזק* ובכן הוחלט הפירוש הזה לכוונתו דזודאיר־ן של הכתוב• ומכיץ שבעולם המעשה באו הדברים לידי כך עד שנחוץ היה להגן על הנתק מפני ד־זמזיק שהוקל. עגשו* עשו תקנה לשלם ממיטב שדהו של המזיק•• אבל זו היא רק תקנה ולא פשט הכתוב* כי לדעת חז״ל אין הכתוב סובל שינוי בפירושו* מחמת שנשתנו עניני החיים• פשט הכתוב ישאר כמו שהיה, ודרכי החיים שנשתנו* יסודרו על ידי תקנות• והמקרא אי אפשר שיתיחם אל תקנה יחם אחר רק יחם אסמכתא, ולק מסיק התלמוד* שדרשת ,*מיטב שדהו על המזיק", אינה דרשה במורה רק אסמכתא•