Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 25

אסמכתות בסוג הדרשות המופתיות והאנלוגיוח פה והחזרתה, מאחר שהכתוב משתמש פה במלת "בלדתה" נם על חלק קטן כזה מן הלידה, ובכן המקרא הזה מתבקש לא למקור ישר של איוו הלכה« רק להגבלת מושב. אשר כמה הלכות זקוקים לו. - (נדה כה, א) מיתיבי, את. זו דרש ר׳ יהושע בן חנניה (בראש׳ נ, כא) ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מלמד שאין הקב״ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר, אלמא בעור תליא מילתא ל״ש צלול ול״ש עכור ובו׳? .. ר׳ יהושע ספוקי מסבקא ליה ואזיל הכא לחומרא והבא לחומרא.. ומי מספקא ליה והא קרא קאמר? מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. לרוב תבאנה דרשות **ו בלשון "אף על פי שאץ ראיה לדבר זכר לדבר" במשניות וברייתות. ואזכיר פה רק המשלים, שבהם הושאלו דברי תורה לובר ואסמכתא. — »♦לשונות ומושגים. — "אסון" שנזכר(שמו׳ בא, כס ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, מתבאר במכיל׳ שם: אין אסון *יא מיתה, ואע״פ שאין ראיה לדבר וכר לדבר, מה״כ (כראש׳ מב, לח). - "יד" מ־רה לא רק על יד ממש אבל גם על רשות (מה״ב בראש׳ כד, י) וכל טוב אדוניו בידו, מכיל׳ משפט׳ כב, נ, אם המצא תמצא בידו הגניבה וכר. — וכן בהגבלת מובן "יד" אמ הוא של שמאל או ימין מה״ב(בראש׳ מח, יו) יד ימינו, מכיל׳ בא יג, ט, והיה לך לאות על ידך. — "מים חיים" מורה על מי מעין עשה״ב בראש׳ כו, יט, וימצאו שם באר מים חיים, ספרי במד׳ יט, מ. מים חיים אל כלי. — מוק "עבד עברי" עבד שהוא עברי, מכיל׳ משפ׳ בא, ב. עשה״ב שמות ה, נ. ובראש׳ יד, יג — "צמיד" (במד׳ יט, טס מתבאר בספרי שם, שזה הדופק עשה״כ(שם כה, ג). — אץ תו ע ה בכל מקום אלא חוץ לתחום עשה״ב(בראש, לז, מו). מכיל׳ משפט׳ כג, ד. — הכרת העובר לג׳ חדשים עשה״כ(כראש׳ לח, כד) ויהי כמשלש חדשים. נדה ח, ב בסוף וי׳ יבמ׳ ו, א 21. — מושג "לידה" יכון נם על הפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא, נדה שם עשה״כ (ישע׳ כו, יח) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. וגמ׳ שם מקשה, מאי "יכר לדבר" הרי ראיה נתלה היא? כי כתיב האי קרא בוכרים כתיב. - ב• א נ ל ו נ י ו ת. — נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה מה״ב(בראש׳ טו, נ> מקץ עשר שנים לשבת אברם באp כנען(נתנה שרי את הנר לאישה). ת׳ יבמ׳ פ״ח. ד. בבלי שם סד, א. הכתוב יכון להיות ראיה על עיקר הדבר, כי עשר שנה המתינה שרה, ורק מקץ עשר שנה, מסרה את הנר לאברם, אמנם ההלכה "יוציא דתן כתובה" אינה כלולה בכתוב רק מסתייעת ממנו על צד האסמכתא, ולק יותר נכון מ״ש בת׳ ובבלי ממ״ש בי׳ שם ז, ג בסוף, שראיה זו מובאה בשם ״טעמא״ ולא בשם ״זכר״. ע״ע כדש בכלל ג. — אין נזיפות בפחות מד ימים מה״ב (כמדי יב, יד) ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. מדק טו, א בסוף 1)י י. אסמכתות בסיג הדרשות הרטדות והסימבוליות. היחס הסימבולי תא היותר עלול לטעיות ומבוכות. אם כי מצד אחד אץ להטיל ספק באמתות מציאותו בתור מקר להלכות ודינים, הרי לעומת *) משלים מנו״ב רשומים: מכער, עקם• נזערמ• 521—54• ושם 55 הערה 2״ מעיד שהבבלי משתמש במלת "*סמכת*" במקום שלשון התנאים משתמשת במליצת "זכר לדבר"• וזהמתאים היסב גם לתוכן העניגים•