Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 23

אססכתות בסוג הדרשות הרמדות ודטימב״ליות מז הם. לא שהתורה צותה כן, אבל לשון התורה עוררה את החכמים להגביל את השיעורים באופן זה ולא באופן אחר. — נחשוב איך שנחשוב על מהות המושג של "דאורייתא" ו״דרבנך(שאק פה המקום להכנם בהגדרתו המדויקת)* אבל זאת עלינו להודות, שאם המקרא השפיע ראשונה על החכמים לקצוב את השיעורים כך או כך, הרי מתיך כך נעשה המקרא למקור הראשון לענק השיעורים. — זוהי האפשרות האחת. אבל יש עוד אפשרות שדה, והיא, שהשיעורים הוגבלו על האופן האמור בלי השפעת המקרא, והדרשה באה אחרי אשר הלימוד כבר היה במציאות. אם נניח את האפשרות השניה, ישונה בהכרח נם עצם מהותה של הדרשה, כי לפי הנחה זו אין לה ערך מקור רק ערך אסמכתא, ע״פ הכלל, שכל ענין שמקוח מחוץ למקרא, לא יתכן להיות לו אל המקרא יחם אחר מלבד יחס אסמכתא. היוצא לנו מזה הוא, שדרשת "ארץ חטה ושעורה" דרשה נכונה ודתה בעיני חכמי התלמוד, ואץ לדחותה בשתי ידים, כמו שעשה הרמב״ם בפירושו. ואם אמנם אינה לא דרשה ביאורית ולא דרשה הגיונית והיקשית, אבל היא דרשה סימבולית, וגם היא אינה נופלת בערכה ההלכי משאר דרשות. ווה נראה נם ממה שסתם התלמוד (יומא פ, א) רוצה לקחת אותה למקור הראשון בענק שיעורין ועפ״ו יונהו נס דברי ריו״ח: .^א ודק שיעורים של עונשין הללמ׳ים. תנ״ה, שיעורק של עונשין הללמ״מ. אחרים א־מרים, ב״ד של יעבץ תיקנום״ 0. ברור הדבר שאפי׳ אם נקח לודאי מ״ש תום׳(סוכה ו,א תוד״ה אלא) בלשון "שמא", שר׳ חנק הודה בסוף, ששיעורין אינן מן התורה רק הללמ״ם, לא תכונת הדרשה מצד עצמה הביאתו לידי הודאה זו, רק השמועה, ששיעורק מדרבנן הם כפי הגי׳ בברכות או הללמ״מ, ולכן מן הנמנע הוא לקחת את המקרא למקורם הראשון. ובזה כבר הנענו לתכלית כוונת המאמר שחקירת כל הסוגיא סובבת על השאלה, מד*. הוא מקורם של שיעורין, המקרא או הללמ״מ. אבל באמת שתי הנחות אלו שקולות הן מצד עצמן2). על דרך וו אפשר להבק היטב נם הסוגיא (ברכי כו, ב) איתמר ר׳ יוסד ב״ר חנינא אמר, תפלות אבות תקנום, ריב״ל אמר, תפלות כנגד תמידק תקנום. ובסוף הסיגיא שם (בסוף הדף) נימא תיובתא דר׳ יוסי בר חנינא (שאמר תפלות אכות תקנים)? אמר לך ריב״ח, לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לריב״ח מאן תקנה, אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. השאלה העיקרית היא נם פה, איה היא הסבה הראשונה לתיקון תפלות. אם מתקני התפלות נתעוררו ממעשה האבות, או יתק לומר שתפלות אבות תקנום, כלומר, האבות הם המקור הראשון לענק התפלה. אף כי נם פה עלים¬ 4) גירסת רש״י איבה הגירסא העיקרית כמבואר בת״י שם, שבספרים היה כתוב *שיעודין מכתב כתיבי חו״ר הנץ, כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ארץ היסה וכד ומחקו רש״י משום דקשיא ליה וכד" ועי׳ גם תווי״ה עובש וד״ס" שכ״י ל׳ וא״פ ג״כ מסכימים לגי׳ ת״י• ואפי׳ אם גניה שגי׳ רש״י נכונה היא" עוד נשארה לכל מפתות דעה אחת בתלמוד ששיעורץ מן התורה הם" עי׳ ר״י וחום׳ שם ובמקומות המקבילים• *) מה שמסדר הש״ם נותן בפי בן מחלוקתו של ר׳ חץ *ואידך" הנך שיעורין בהדיא מי כתובי"" דמיה בעלמא היא ואיבה מן השם• כי אפי׳ בסוג הדרשות הביאוריות יש כמה וכמה הלכות שמקורן בכתוב" ואינן מבוארות בו״ וסוג הדרשות הסימבוליות מסבעו p הוא" שבכל היות הכתוב המקור האמתי להלכה" אין הימם ומה מפורש בכתוב עצמו" יעל כמו אלה יאות מה שהגבלנו בכלל ג׳•