Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1919-01-01 · 1918 (1919) · page 27

eine sehr künstliche Annahme. Sicher erscheint uns, daß der Text korrumpiert ist, und mit einer gewissen Wahrscheinlichkeit behaupten wir, daß in den Worten מעלה אגי עליך וכר׳ Bezug genommen wird auf Deut., alles andere ist für uns Dunkel. Das. S. 158 Z. 30 sind nach ח״ל einige Worte ausgefallen, und es muß heißen: [ת״ל חג [יצאה תקופת המוז שאין בה חג נאמר כאן חג האסיף וכו׳, und S. 159 Z. 1 scheint es, daß es heißen muß [יכול] אין לך כהן אלא אסיף [אחד] מנין לכל ובו׳. Das. XXIII, 19 ראשית נאמר כן ראשות ונאמר להלן ראשית יכול מה ראשית האמור להלן עד שישייר מקצת אף ראשית האמור כן עד שישייר מנין שאס רוצה ארם לעשות כל שדהו בכורים עושה ת״ל בכורי אדמתך. Wir verstehen nicht, wie dies aus בכורי אדמתך folgen soll. Vielleicht soll es ת״ל בכורי כל (Nun!. 18,13) heißen, vgl. Sifre z. S. 295 und Jer. Bikkurim 65 a und Mischna II, 4. Anhangsweise wollen wir noch zwei Stellen behandeln, die einen längeren Exkurs erfordern. XII, 15, S. 15: תשביתו שאור מבתיכם מן התורה השבתה בלב ומדברי סופרים בעור ובמה בשרפה הגיעה שעת הבעיר ולא נתמנה לו האור שישרפגו ספרר וזורה לרוח או מטיל לדגים ר׳ יהודה אומר ממתין עד שיגיע לישוב וישרפני שהיה ר״י אומר אין מצות השבתתו אלא בשרפה וכו׳. Die Anfangsworte: 'התורה וכו p sind äußerst auffällig. Die ganze Streitfrage zwischen R. Jeh. und den Weisen ist danach unverständlich, denn wenn unter השבתה auch בטול בלב verstanden wird, wie kann R. Jeh. dann behaupten אין מצות השבתתו אלא בשרפה, und auch die ganze Beweisführung von נותר oder שור הנסקל gibt keinen rechten Sinn. Wir glauben, daß die Worte מן התורה וכו׳ Zusatz des Sammlers selber sind, der hier die Ansicht Maimunis wiedergibt. Aber wir müssen das Verhältnis von בטול zu בעור an sich betrachten, da, wie jemand ein wenden könnte, die von uns berührte Schwierigkeit auch unabhängig von unserer Mechilta besteht und eine Erklärung erfordert. Zunächst nun macht es den Eindruck, als ob Babli selbst sich widersprechen würde: Pesach. 4b wird als eine allgemein anerkannte Ansicht der Satz ausgesprochen: כיון דבריקת חמץ דרבנן הוא דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ליה. Demnach ist בטול die Hauptsache und בדיקה bloß eine rabbinische Bestimmung, während es 6 b im Gegenteil heißt החולין אתת מביא אתת אומר מן חחולין או כלן תמדנשר ת״ל כלכת נדבת ידך» Es scheint, daß man schon im Ausdruck תחל eine Anspielung auf חולין finden wollte, und daß תחל nicht müßig dasteht oder gar bloß durch ein Schreib versehen von der Zeile vorher wiederholt ist. Da jedoch Midr. Tann, einer anderen Schule angehört, als unsere Mech., so kann die Stelle auch nicht als schwacher Anhaltspunkt dafür dienen, daß das Zitat mit תחל begonnen hätte.