Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1919-01-01 · 1918 (1919) · page 18

19 מוכר עצמו bedeutet.1) Das. S. 119: ד״א יעבד שלא ימכר אומנתו לאחר לא יעשנו בלן ג רבים ספר לייבים וכו׳ יכול אפילו דייסה אומנתו כך ח״ל יעבד• Es kann nicht beide Mal auf denselben Vers Bezug* genommen sein. Es muß im Anfang:יעבד עמך (Lev. 25,40) oder ועבדך (Deut 15,12) heißen. Auch Mech d. R. J. Absch. I ist hier korrumpiert und vor ,מבאן אמרו לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים וכו muß ergänzt werden יעבר עמך oder יהיה עמך (aus der unmittelbar voran־ gehenden Stelle כשכיר כתושב יהיה עמך). XXI 16, S. 127: מגי! שאינו חייב עד שיגנוב בעדים ת״ל כי ימצא איש גונב ומנין שאינו חייב עד שימכור בעדים ח״ל ומברו: ונמצא בידו ונמצא פרט למי שמצויין בידו יצא האב שגנב את בגו ומלמד היניקות וכו' שהן מצויץ בידן תמיר יכול מכרו לאהד מקרוביו יהא חייב ת״ל גגב נפש מאחיו עד שיפרישגד מאחיו או יכול לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו רמים קנה יכול אף זה כן ת׳״ל ומכרו ונמצא בידו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר משיכניסגו לרשותו וישתמש בו שג' והתעמר בו ומכרי. Die Stelle ist nach meinem Dafürhalten äußerst schwer zu erklären. Zunächst ist die Kontroverse zwischen R. Jehuda und den Weisen unverständlich, da sie von ganz verschiedenen Dingen sprechen. Die erste Ansicht spricht offenbar davon, daß der Dieb nur straffällig wird, wenn die gestohlene Person bereits in den Besitz des Käufers gelangt ist, das ist רשות לוקח, während R. J. die Bedingung stellt, daß der Dieb die gestohlene Person zu Dienstleistungen benützt hat. Diesen Sinn haben offenbar seine Worte nach der Schriftstelle, auf die er sich beruft, und so ergibt es sich auch aus Synhedrin Absch. אלו ה! הנחנקין Mischna 1 und Sifre Deut. No. 273. Ferner ist schwierig, daß die Deutung von ונמצא בירי fortwährend wechselt. Zunächst wird ונמצא בידו auf den Käufer bezogen, wie es der einfache Wortsinn verlangt, und darauf beruht der Beweis für den Satz: שאינו חייב עד שימכור בעדים• Es muß demnach auch gelesen werden: ת״ל ומכרו ונמצא בידו ohne Trennungspunkte. Gleich darauf wird aus ונמצא בידו gefolgert פרס למי שמצויין בידו, es wird also ונמצא בידו gegen den einfachen Wortsinn auf den Dieb bezogen. Dann wiederum in dem Passus: או יכיל לפי שמציגו בעבד כנעני וכו, wird der Ausdruck auf den Käufer bezogen. Viel־ leicht läßt sich die Stelle nach Midr. Tann. Deut. 24, 7 erklären. ף Auch z. 9 ד״א מטו כזבים יעבוד לרבות אס דזבלטייל בטוק וכר scheint korrumpiert zu sein Denn aus den Worten, aus welchen unmittelbar vorher gefolgert wurde, daß בורח ersatzpflichtig ist, kann nicht zugleich für חלח und מטייל בכווק das Gegenteil deduziert werden Der Beweis für diese beiden Letzteren muß von ובטביעית יצא ausgehen, und beide Absätze in Z. 9 sind wohl in einen Satz *usammcnzuziehe n.