Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1919-01-01 · 1918 (1919) · page 16

17 runter verstanden werden. Daran schließt sich נסיך היין an. Es bleibt noch zu erklären, woher die Baraitot, die השתחויה nicht als Norm für עבודת פנים ansehen, das Verbot für diese ableiten. Sie scheinen den Schriftvers ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים als Grundstelle für das Verbot zu betrachten, vgl. Synhedrin 61a und Tosafot das s. v. ומנין. Auch Jer. 25 a hat vielleicht diese Ansicht. Auffällig ist Maimuni, welcher Buch der Ges. Verbote No. 4 als Verbot für .זבוח קמור נסוך השחחדיד den Vers 'ולא יזבחו ובו anführt Für השתחויה ist ja ein Verbot direkt gegeben durch 'ולא תשחחוה וכו. XX 9, S. 108: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך זו היא שב״שא אי; שורין דיו וסממנין ובו׳ ואין נותנין בשד בצל וביצה ע״ג האש ולא תבשיל לתוך התיור אלא כרי שיצולו מבעוד יום וב״ה מתירין בכולן ובו׳. Das ist gegen unsere Mischna Sabbat I io, aus der hervorzugehen scheint, daß im Falle 'אין צולין בשר בצל ובו auch ב״ה mit ב״ש übercinstimmt. Hierbei ist jedoch beachtenswert, daß Hai. Ged. ed מקיצי נרדמים auch in der Mischna וב״ה מתורץ liest, während es in den älteren Editionen wie in unseren Mischnajot heißt. Ebenso wie Hel. Ged. liest 0' העתים S. 8, und wie der Herausgeber daselbst A 46 bemerkt, auch רא״בן N. 338. Während es jedoch in ה״ג und ס' העתים vielleicht bloß Schreibfehler ist, kann das für רא״בן nicht angenommen werden. Die LA. ist äußerst auffallend, daTosifta I. 20 nd Jer. Sabbat 4a ausdrücklich erklären, daß im Falle von אין צולין Bet Hillel gleicher Ansicht wie ב״ש ist, vgl. auch Babli 18 b. XX 10, S. 108: ויום השביעי שבת אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מנין תיל לא תעשה כל מלאכה אץ לי אלא מ״ע ומצות ל״ת מיתה מנין ת״ל (ל״א ס״ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שם ט״ז) ושמרו בני ישראל את השבת אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת היום עונש ואזהרה למלאכת לילה מנין ת״ל מערב עד ערב אם אינו ענץ ללילי יום הבפורים תנהו ללילי שבתות אץ לי אלא מ״ע ומצות;"ת מיתה מנין ת״ל מחלליה מות יומת. Die Worte עונש שמענו ובו' את השבת geben keinen Sinn, da bereits עשה ול״ת nachgewiesen wurde. Es scheint, daß die Worte ת״ל ובו' את השבת nach unten Z. 16 vor אץ לי versetzt werden müssen. Die Worte עונש שמענו אזהרה לא שמענו gehören vielleicht an den Anfang, so daß die ganze Stelle lauten müßte: ויום השביעי שבת [מיכלל שנ' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל וידם השביעי שבת]1) אין לי אלא מ״ע ובו׳ מות יומת (עונש שמענו אזהרה לא לא שמענו ת״ל ושמרו בני ישראל נ) Zur Ergänzung 'בליבלל מב' וכר sei bemerkt, daß es in ähnlicher Weise bei לא תגנוב, rann לא תנאן* ,לא, «nd לא תענד heißt. Vgl. תוכפדת ימנים zu Joma 81 b, wo die Frage berührt wird, ob allenthalben ein besonderer Beleg für die Nacht neben dem Tage erforderlich ist.