Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1919-01-01 · 1918 (1919) · page 13

S. 36: (וכל בכור אדם בבניך תפדה מה אני צריך והלא כבר נאסר (יי׳ג ט״ו וכל בכור בגי אפרה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קידם בגי אפדה ואפילו לאחד מיתה. Der Text scheint hier nicht ganz korrekt za sein, denn zuerst muß bewiesen werden: שהבן חייב לפדות את עצמו und dann, daß «eine eigene Auslösung der seines Sohnes vorangeht. Aber auch die Ableitung ואפילו לאחר מיתה aus וכל בכור בגי אפדה wirkt hier störend, da dieser Vers weiter unten an Ort und Stelle behandelt wird und nicht hierher gehört, wenn auch vorübergehend in der Frage auf ihn Bezug genommen wird. Was nun die erste Schwierigkeit betrifft, so liegt es auf der Hand, daß ein Satz wie; ^מלמד שאם לא פדאו אביו שהיא חייב לפדות את עצס vor 'הוא לפדות וכו gehört. Woraus die Verpflichtung der Selbstauslösung folgt, ist nicht klar. In Babli Kidduschin 29 a wird dies gefolgert aus פרה תפרה Num. 18, 15, Jer. Kidduschin 61 a aus אדם תפדה, Meck. d. R. J. Bo. XVIII aus וכל בכור בני אפרה, aber die LA. erscheint zweifelhaft; Mech. d. R. S XXXIV 20 S. 164 aus כל בכור בניך תפדה, Wir glauben, daß der Vers וכל בכור אדם בבניך תפרה so gedeutet wurde, als wäre das Prädikat wiederholt: וכל בכור ארם תפדה und וכל בכור בבניך תפדה. Aus 'וכל בכור ארם וכו wurde die Pflicht der Selbst auslösung abgeleitet, und da אדם dem Ausdruck בבניך vorangeht, gleichzeitig gefolgert: הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם, Was die Deutung לאחר מיתה betrifft, so läßt sie verschiedene Erklärungen zu. Hoffmann erklärte zuerst, es bedeute, der Erstgeborene sei verpflichtet, sich selbst auszulösen, wenn der Vater gestorben ist, ohne ihn ausgelöst zu haben. Eine andere Erklärung führt er im Namen des Verf. von תועפות ראם an, es sei gemeint, wenn der Erstgeborene 30 Tage nach der Geburt gestorben ist Schließlich erklärt Hoffm., es bedeute, daß auch nach dem Tode des Vaters die Verpflichtung weiter besteht, und die hinterlassenen Güter dafür haften. Diese Erklärung ist allein richtig, nur ist es auffällig, daß sowohl Hoffm. als auch der von ihm angeführte Verf. von תועפות ראם hier eine Stelle im Jer. gänzlich außer acht gelassen haben. Anfangs Chagiga 76a heißt es nämlich: רר' יוחנן ור' יונתן תרהון [צ״ל תריהין] אמרו כל בכור בניך תפדה אפילו לאחי־ מיתה. Dort ist es aus dem Zusammenhänge klar, daß es sich darum handelt, ob die Güter des Vaters nach seinem Tode für das Auslösungsgeld haftbar sind. Es liegt demnach nahe, auch an unserer Stelle בבניך תפדה anstatt בני אפדה zu lesen. XIV 21, S. 40:!ה' הולך וכו' מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל ובו׳ ואחד שמקדים לפניהם מהקן להם את הדרכים רפו' ועושה להם דרך סרכו