Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1919-01-01 · 1918 (1919) · page 12

Was andererseits den Sifre betrifft, so sind entweder die Worte אשגרה — את הערלה von hier oder die Stelle ist ganz nach der Mechilta zu emendieren und es ist dort in gleicher Weise wie hier zu lesen. S. 31: מבית עברים ר' יהורה אימר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת״ל מבית עבדים להם היינו עבדים ולא הייגו עברים לעברים. Die Stelle ist offenbar korrumpiert, da doch inbezug auf מבית עבדים die Frage aufgeworfen wurde. Wie könnte demnach die Antwort auf Grund dieses Schriftverses allein erfolgen? Vielleicht ist nach Sifra Bechukk. Perek 111, 5 zu emendieren. Dort heißt es: בהיות להם עבדים מה ת״ל לפי שנ' ויפדך מבית עברים יכול שיהו עבדים לעבדים ת״ל להם עבדים היו לכלבים ולא היו עבדים לעבדים. Vielleicht ist demnach auch hier zu lesen: ת״ל מהיות להם עבדים, und die Worte להם היינו עבדים könnten sogar als Stütze für unsere Vermutung* dienen. Freilich ist die i\bieitung des Sifra selbst nicht klar. Man könnte höchstens sagen, weil inbezug auf Israel selbst an dieser Stelle ausdrücklich die Be- Zeichnung' עבדים angewandt wird, so liegt es nahe, auch den Ausdruck מבית עבדים auf Israel und nicht auf die Ägypter zu beziehen. Viel besser ist die Ableitung Mechilta d. R. J. Jetro Abschnitt V: אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים עבדים למלכים היו אתה אומר עברים למלכים היו א• אינו אלא עבדים לעבדים היו כשאומר ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים. Sifra könnte vielleicht danach emendiert werden, aber an unserer Stelle wäre eine solche Emendation äußerst gewaltsam, und so bleibt uns nichls anderes übrig, als die Mech. d. R. S. nach dem uns vorliegenden Text des Sifra zu emendieren. •לארכריו אבל אם נשחטו מכועדג הראשונד ונתכפר בו לאוהליו וכולא לאוהליו פסול Die Stelle ist von den Kommentatoren mißverstand :n worden und bedarf der Emendation. Zunächst muß es im Anfänge הכור st. כהרל heißen. Es wird vorausgesetzt, daß die Teilnehmer aus Tauglichen und Untauglichen bestehen, wenn es nun heißt, das Pcsach werde פסול» wenn es für den Teil, der davon nicht genießen darf oder kann, geschlachtet werde, so folgt daraus, daß der Umstand allein, daß es nur für einen Teil geschlachtet wurde, dasselbe nicht ungenießbar mache. Man versteht demnach den Einwand R. Chaggais und die Entgegnung R. Joses worauf R. Chaggai einen neuen Einwand erhebt, der folgendermaßen lauten muß: בשחיו נשם הבורים ופסולין] ומחצו לכום פםולין, [ובטורים ד] א״ר אלעזר יכו׳]. Der Sinn ist klar. Auf die stillschweigende Frage, daß es doch im zweiten Absätze der Mischna ausdrücklich heiß". לאובליו ונשלא לאוכליו כנשר wird geantwortet durch den Ausspruch R. Elasars, der dieser! Absatz anders erklärt, als es auf den ersten Blick crsch< int. Dieser Ausspruch selbst ist offenbar korrumpiert und muß folgendermaßen lauten: בששחטו לארכליו [ו]נתהפר (לאוכליח שלא לאוהליו אבל אם שחטו כלעדנח דראשונזר (ונתכפר בו) לאוהליו ושלא לאוהליו פסול• Das heißt; die Mischna spricht von zwei Funktionen, nicht aber von dem Falle, claß'die Funktion des Schlachten? selbst geschah לארכליו ושלא לאוהליו.