Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 25

קפד (164)!הכונס;פרק ששי! בכא קפא עידי שקד וגבה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. הוציאוה ליסטין **nm, הליסטין חייבין. אם׳ רב החמדה בשהוציאוה לגוזלה.»‘ אבל אם הוציאוה לאבד׳ הליסטין פטורין. u תיס׳ ה- י־ט וכ׳ ב׳ הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש ב> שוטה וקטן ויצתה מביל, והדרה חייב. מסרה לרועה ג)נכנם הרועה תחתיו♦ נפלהד> לגינה דר* יפז* פ* י** ד פ* « ושלח ומכיל* דר" שמי כ-ב n וב״ב ג) לעי׳ פ-ד ה*י פירוש. תום' ה' י״ט ובו' פ-דה-ד פ-וה-ר מכיל' דר4 יעף פ' י-דפ׳ושלחפ-ד שקר היו אבל הוא עצבו שיודע ששכר עידי שקר וגבה על פיהם בוודאי חייב פ־ ולא פ׳ יי׳א פ* להחזיר מן הדין וגרע מגזלן דעלמא ובתום' א־חא העיד וגבה וצ״ל והעידו כמו ולא־°‘ ייביי ולא שהיא בשה״י וע׳ בב־ ז הכובש קמה. ר,מת חבירו 5 לפני האור. ונשרף וק׳ מפני מה מכיל׳ דד* ®מ׳ , , יי, , י , ל״בף ^כ.א רטאינו חייב לשלם מן הדין ומה בין מביא אש לקמה שחייב למביא קמה לאש התנן ול♦ ול־ג ול׳־ו מ לקמי מ״ד אחד הביא את האש ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב ™י, ופירשו בם דו ע-א דמיירי בשהדחיק הקמה מן האור בכדי שלא חובל לידלק ברוח 1דו' שמ,מצויה•) וע־ לקמי סוף ה״ד ונ״ק שכמו שהבעלים חייבין לשמור בהמתם שלא תצא יתויק ואם הזיקה חייבין בנזקה ואחר אף שפרץ גדר לפני בהמת חבירו אינו חייב לשלם מן הדין כיון שלא הדק בידיו אלא נרם הזיקא והי־ אפשר שלא תזיק בן הבובש קמה לפני אש חבית אינו חייב לשלם מן הדין לפי שלא הדליק בידיו והי׳ אפשר שלא תודלק ולבן כלל שניהם ביחד ז והפורץ גדר לפני בהמה. לפי העדן כאן כדי שתצא ותזיק (ע׳ במנדל עוז לה׳ נזקי ממון פ־־ר ה׳־ב ובקובץ תשו־ הרמב״ם סי׳ פדו) ובשי״ה איתא מן (אדה) נהרין! ואן השמים .. שלימו.. מעידה .. ואן מוחלין לו עד שעה שישלם .. עידי שקר והעידו אינו.. אינו.. ובאר׳ו סי׳ רם־׳א איתא ובירושלמי קתני הבי בדיני אדם אינם חייבים לשלם ואין.. סדשישלמו: בשהוציאוהו לגזלה. וקנאות: לאבדה. להרנה או להבריחה ובן הני׳ בשה־׳י ובאו־ז:אמר ר׳ אושעיא ובו׳ לאבדה_(וברא־ש) ובתום׳ ר־ פרץ איתא א״ר אושסיא מתני׳ בהוציאה לגוזלה אבל הוציאוה לאבדה (ובשמ׳־ק הועתק אמר רב הושעי׳ מתני׳ בהוציאו׳ לגזל׳ אבל הוציאו' לאבד׳) אבל בתמים דעים סי׳ ם״ח בהגהות רבינו אפרים סל הרי־ף איתא כתב ר׳ אפרים ז״ל ירושלמי אמר ריש לקיש כשהוציאה ט־מ לנהלה אבל אם הוציאוה לגוז זה לסטים פטורים: ב' הניחה בחמה וכר. בדיר נעולה בראוי ואולי דרך הדיר להיות מקצתה מנולה ומקצתה מכוסה למטלה להגן מפני החמה ובדיר שלפנינו לא הי׳ מקום פנוי לצל ובשהניחה בחמה דחפה מחמת צערה בנדר הדיר ופרצה ויצאה והזיקה ולכן *.> ורב אשי אמר שם טמון אתמר משום דשויה טמון בא® וג׳ לגרף לפי הגי׳ בד״ס טומן איתמר ונ־ שבא לומר שלא נשנה הכופה קמתו כדאיתא שם אלא הכובש והוא פירש הכובש ע״י טומן.