Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 24

קפה (165) והכונס פרק ששי] בבא קפא והזיקה משלמת מה שנהנית. ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה. כיצד משלם מה שהידקה שמיך בית סאה באות׳ שדה א) תום׳ ה׳ כ*א ומכיל" דר" שמ" שם; וע״ ב" נ״ח: --------ונ״ט. פירוש. חייב: או שמסרה וברי ויצתה ובו׳. לפי לשון משנתנו משמע שמיידי שמסר את הצאן שבריר הנעולה כראוי ביד חרש וכר ואפילו הבי חייב לפי שפשע בשמירתה ואולי מפני שדרך חרש ובו׳ לקלקל ולפתוח את הדיר הנעולה(וגר בתוספו׳ ט׳ ע־ב ד״ה שור*) ואולי יש מקד לומר שהצעת המשנה מעיקרא;כך היתה:_הניחה בחמה ויצתה והזיקה חייב מסרה ביד חרש שוטה וקטן והזיקה חייב מסרה לרועה נכנם הרועה תחתיו והמאמר מסרה ובו׳ מילחא באפי נפשה היא וע* לעיל למ׳־א דיבור או שפרצוה ויש לדקדק למה הביאה "משנתנו הא דמסרו לחרש שוטה וקטן חייב כאן בלבד ולא לעיל גבי שור בפ׳־ד מ*י וגבי בור בפ׳־ה ובחום' הובא גם בן נבי בור בפ־ו ה׳־ו ונבי שור ובור בה״ל ול״א ואולי יש לומר שנשנית הבא נבי מבעה לפי שנדרש מקרא דמבעה במביל׳ דר׳ ישמ׳ שם פ׳ י׳ד פ׳ ושלח ובמכיל׳ דר׳ שמעין לשמו׳ כ׳־ב פ״ד: מסרה לרועה. נקט רועה ולא לשומר חנם כדלעיל פ־׳ד מ״י ולא לפקח כדלק׳ מ״ד לפי שדרכה של צאן למסרה לרועה (ע׳ ב׳ נ׳־ו ע־׳ב) ובדי לומר שאפילו לפניו בשלש מאות צאן (בדאיתא בתום׳ ה־ב) נבנם תחתיו 5 נפלה לגינה וכד. בשהיתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים (כדאיתא בתים׳ פ״א ה־־ז ובמביל׳ דר־־ש שם) עיי אינם: משלמת מה שנהנית. ע׳ לעיל פ׳־ב ודד: ירדה. נקט ירדה ולא הלכה לפי שהזכיר לעיל נפלה לנינה למטה: שמין בית סאה ובו׳. בית ורע סאה והוא חמשים על חמשים אמה לפי ב׳ עירובין כ־׳ג ע*ב באותה עדה_שהזיקה כמה היתד. שוד. עד שלא הזיקה וכמה היא שוד. לאחר שהזיקה והפחת משלמת והשתמשו בלשון נקבה כאלו היו שונים בג׳ שדה בית סאה: אכלה פירות נמורין ובו׳. שנתבשלו כל צורכן אין שמין בהן א״ע־־פ שמחוברין הן לקרקע בית סאה באותה שדה אלא משלם דמי אותן הפירית לפי שוויין ומדתן בתלושין אם אכלה סאה משל' דמי סאה ובו׳ ודמי אותן הפירות יתירין על דמי הפירות ששמין לפי שדה בית סאה ומלשון משנתנו משמע שלאנחלקו אלא כפירות גמורין שעומדין ליתלש אבל כשאינן גמורין הכל מודים ששמין בהן בית סאה כמה ובו׳ אבל מברייתא בב׳ נ״ח ע״ב אכלה חזיז רבי יוסי הגלילי אומר נידון במשוייי שבו וחכמים אומרים רואין אותה כמה היתה יפה וכד אכלה סמדר רבי יהושע אומר רואין אותן באלו הן ענבים עומדות ליבצר וחב׳־א רואין כמה היתה. יפה וכד ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום ר׳ שמעון בד־׳א בזמן שאכלה לולבי נפנים וכו׳ אכל אכלה פנים או בוסר רואין אותן כאלו ענבים עומדות ליבצר משמע שהכל מודין בפירות נמורין כמו ענבים העומדות ליבצר דכבצורות דמיין ולא *) ובשמ״ק די״ה הניחה הובא אליבא דר" יוחנן פירוש תלמיד הר״פ (ובתום" ר״ם הלשד משובשת) דלצדדין קתני הניחה בחמה ונעל בפניה כראוי או שמסר" לחש״ו ונעל בפניה שלא כראוי.