Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 23

קפד(166)!הכונס ברק ששי] בבא קמא במה הית׳ יפה וכמה היא יפה. ר״ש אף אכלה פירו׳ גמורין משלם פירר גבורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים. ),הרס״ה״כ ב״מ הלב׳ ב׳ הניחה בחמה כד. תניא» רועה שמסר צאנו לרועה ם'ג ה״א "הראשון חייב והשני פטור. רב וריש לקיש תריהוז אמרין מכיוז קידושץפי״אה״ד 1 י 1,1 בחרבו" פ״ט ה-ח גיטיןס״גה״ה ב-מ ל״ו. גיטץ פירוש. נחלקו אלא כפירות שאינן גמורות כמו סמדר או בוסר ופגין וכן משמע מתום׳ ה* ב״א דאיתא שש ר‘ שמעון בן יהודה אומי משום ר׳ שמעון במה דברים וכו׳ אבל אם אכלה פגין או בוסר רואין איתן כאלו הן פירות נמורין וממכיל׳ דר*ש שם ר׳ שמעון אומר כרם וכר מלמד שאם אבלה פנין או בוסר רואין אותן כאלו הן פיחת נמורין ומדלקמ׳ תני אין שמין וכר אמר רבי יודה אימתי וכר אבל אם אבלה בוסר או פנין שמין לו פירות נמורין ואולי יש לום׳ ששני תנאים אליבא דר־ שמעון ור׳ שמעון בן יהודה אמרה בשמו בלשון אחרת (ע׳ שבועות פ״א מ״ד וה־ נגעים פ־־י מ״ח ובפי• הגאון בשנו־ אלי־ תום־ סנהדרין פ־ב ה׳י׳־א) וכן כתב ב־ חסדי דוד ורשב״י בשם ר*ש לכאורה נר׳ דפליג עם תנא דמתני׳ אליביה דר־׳ש וכו־ אכל בנמ' משמע דלאו הכי וכ׳־מ מדברי התום־ שנם רשב״י אליביה דר״ש סבר כתנא דמחנ׳ וכו׳ וע־ רתוספר נ״ט ע׳־א ד־־ה אכלה ואולי יש מקו־ לומר שעיקר הגירסא במשנה הי׳ ר־ שמעון אומר אכלה פירות כלוט׳ בשכבר נעשו פירות כנון פגין או סמדר משל׳ פירות גמורין וע׳ בשבועות פיו מ*ו דמשמע קצת לפי פשוטו דלר־ מאיר ענבים בין עומדות ובין אינן עומדות ליבצר אינן כקרקע ולחכמים כקרקע הן ובב־ שם מ׳־ג ע־־א ולענין הנירם־ ע־ בד״ם והגי׳ ביד חרש איתא גם כן ברי־־ף ובאגידה והני־ לחרשבמד־מ ובאו־־ז והני־ויצתה איתא נם כן בדפ׳ נאפו׳ ובבי־־מ כאן ויצאה ובאו׳־ו איתא ויצאתה ותחת הרועה איחא לקמ־ בפיסקא ובסד־ המשניות ובכי־־מ רועה יבשה־׳י לקמ־ הרועה ותחת לגינה איתא בדפו׳ נא!׳ ובמד־־מ ובכי׳־מ וברייף לננה וכן לקמ׳ בתלמו׳ ובשה׳־י גס בפיסקא והגי׳ והזיקה איתא נמ־ לקמ׳ בפיסקא ובאו״ז אבל במד־־מ איחא ונהנת ובכי״מ ונהנית ותחת משלמת מה שנהנית איתא לקמ׳ בפיסקא ובתלמו׳ משלם(ובשה׳־י משלם מה שנהנת) ובמד״מ משלם משנהנת.. משלם אבל באו־ז ואנודה ובכי־־מ (ושם כדירבה) משלמת מה שנהנית ולקט׳ הי׳ ראוי לגרר לפי הגי׳ דלעיל כיצד משלמת ... משלמת פירור. ובה־נ ד־־ב איתא כאיזה צד משלמת ובד׳־וו באיזה משלמת (ובבי־־מ ובאגודה הגי׳ לקט׳ באותו שדה) והגי׳ ואם מאתים א־תא נמי במד־־מ ובה׳־נ וברי־׳ף (ובכי־־מ ובילקו׳ ר׳ שמ״ו אם מאתים) אבל באו־ז איתא אם סאה סאה מאחים סאתים (ובאגודה משלם הפירות נמורים).!תלמוד] הניחה בחמה כר. כאן נ׳ לגרום פיסקא דלקמן מסרה לרועה ונכנס ננכנם] רועה תחתיו5 לרועה. בשה־־י איתא לרועה אחר וכן היא בתום׳., הראשון חייב וכו׳. לפי שהוא נעשה שומר עליה מדעת הבעלים להתחייב בשמירתה ובנזקה אבל השני אין דין שומר עליו לפי שהבעלים לא מנוהו ואולי אינן חפצים