Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 22

קסו (167) נהכונם פרק ששי] בבא קמא שמסרה לבן דעת פטור. מסרה לרועה ונכנס רועה תחתיו ונפלה לגינה והזיקה משלם מה שנהנית. רב הונא אמר בשנחבטהא) על גבי ב¬ עשבים. אבל עמדה ורעת משלם מה שהזיקה. ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה. רבי יוסי בי רבי חנינה אמר אותה ס-י) ב' השדה פטורה ושדה אחרת חייבת. ר׳ יוחנן" וריש לקיש תריהוף)ב׳ אמרין אפילו רעת בל השרה פטורה לעולם אינה חייבת עד שתצא פירוש. להפקידה בידו וכדאמר אביי בב׳ ב״מ ל״ו_ע*א וא־נו נאמן להם בדאמר רבא שש ע״ב ולא הי' הראשון רשאי למוסרה לו:*) רב וריש לקיש וכד מביון שמשרה לבן דעת, אין הבעלים מקפידין שלא תמסר לו והוי כאילו נמסרה לו מדעתם ופטור הראשון: מסרה לרועה ונכנס רועה תחתיו. צ־־ל מסרה לרועה נכנם רועה תחתיו ובשחיי איתא הרועה והיא הפיסקא ששייכה לעיל: ונפלה לגינה והזיקה וכד. ציל נפלה וכן היא בשה־־י ושם איתא לננה והדקה .. שנהנת וצ״ל כאן כד הפיסקא דלקמן ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה: רב הונא אמר בשנחבטה וכר. ושיקעתן בקרקע והפסידן והיא נהנית שלא לקתה מקרקע (רש״י בב‘ נ־ז ע״ב) היא דמשלם מה שנהנית ולא מה שהזיקה לפי שנחבטה באונם והבעלים לא יכלו לשמרה שלא תפול אבל עמדה לאחרשנחבטה ואכלה משלם מה שהזיקה לפי שהי‘ לבעלים לשמרה שלא תאבל: ירדה וכד מה שהזיקה. היא הפיסקא ששייכה כד לעיל: רבי יוסי וכר איחה השדה פטורה. כלוט, אם רעתה אותה השדה שנפלה בה דהיינו שאכלה מיד (רש״י דף נ״ח ע״א) אינו משלם מה שהזיקה לפי שעל ידי אונם הנפילה בהכרח אכלה ולא הי, לבעלים שהות בינתיים למונעה אבל אם רעתה בשדה אחרת שהי‘ לבעלים שהות בינתים למונעה שם מאכילה משלם מה שהזיקה ומבעיא דלקמן אלא נפלה לגנה וכד נ׳ שאין חילוק בין שדה לננה כאן: כל השדה. אולי יש לגרד *v בקידושין ס״א היד איתא רב יהודה שלח 3צ»ל שאל] לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר איל הראשון חייב רבי יוחנן אמר השיני הייב (צ״״ל הראשון חייב כמו שבבר הגיהו ם קרהייע וב" פ״מ) רש״נל אמר השני חייב חמן תניכן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאח׳ וכר רבי אילא בשם ר" ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל וכף ותני רבי חייה כן אין השואל רשאי להשאיל וכו, ולא השוכר רשאי להשאיל וכח רבי זעירא בעא קומי ר" יסא היך עבדין עובדא א״״ל תריי כל קביל ארבעה וכו׳ אמר ליה תריי כל קביל תריי אינון רבי לעזר תלמידיה דרבי הייה רבא ר" יוחנן תלמידיה דרבי ינאי וני שצ-ל לעיל רב אמר השני חייב רש״בל אמר השני חייב והוו תריי כל קביל ארבעה דהיינו רב ורש״בל נגד ו" לעזר ור" יוחנן וח ינאי ור" חייה כדמשמע הכא וכן בב" ב״מ ל״ו עי״א-איתא אתמר שומר שמסר לשומר רב אמר סטור ור" יוחנן אמר חייב וגם ס נוע״י פירש דתרי הם רב ורש״בל אלא שלא הגיה שצ״ל בירוש' שם רב אמר השני חייב ואולי יש לגת" רבי לעזר תלמידיה דו" יוחנן וכו, וע" במבוא הירוש" למ״יור זיל דף קי״ב ע״א ובגיטין ס-ג דדה דאיתא שם לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר שומר שמסר לשומר הראשון חייב רבי בא וכו" נ44ק לגרוס בבה 44ג לית הדא פליגא על ריש לקיש דר" יוחנן וכף וריש לקיש אמר השני חייב רבי בא וכו"