Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 21

קפח (168) והכונס פרק ששין בבא קפא מתוכה לרשות דרבי׳ ותיכנס מרשות הרבי׳ לשדה אחרת. אלא נפלה לגנה וירדה לתיך גנה אחרת מהו. על דעתיה דר׳ יוסי בן הנע׳ דאמר אותה השד׳ פטורה. ובא חייבת. על דמתיה דרבי יוחנן וריש לקיש דינון אמרין אפי׳ רעת כל השדה פטורה לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבי׳ ומרשות הרבים לשדה אחרת. אלא נפלה למקום שראויה לירד. ירדה למקום שראויה ליפול. אמר רבי יוסי בר חנינה היא מתניתא אלא נפלה למקום שראויה ליפול. נפלה למקום שראויה לירד. דא צריכא לדא. ודא פירוש. כל השדות: ותיכנס וכה אחרת ז הכניסה זו שלא מחמה אונם נפילה היא ונקט אחרת לפי הדמיון שאותה השדה בבר רעתה: אלא נפלה וכה. כלו«׳ דההיא דלעיל פליני בפירוש אכל מהו כשנפלה לגנה ולא רעתה אותה וירדה לגנה אחרת ורעתה אותה ונקט וירדה באשנרת לשון המשנה: דאמר אותה השד׳ פטורה. באדז איתא אותה וכר פטורה ושדה אחרת חייבת וכן ניחא: ובא חייבת. אף הבא חייבת ואף שיש לחלק בין רעתה ננה הראשונה ושהה זמן מרובה ללא רעתה אולי סברי דלא פלוג בהא: ומרשות הרבים. באה׳ז ובשדרי איתא ותכנס מרשות הרבים ונ׳ שחסר בתר אחרת וכא פטורה: אלא נפלה למקום שראויה לירד וכר שראויה ליפול. אולי צ״ל מהו ופי׳ עד עתה לא שמענו שאינו משלם מה שהזיקה אלא כשנפלה לנינה שלא היתד. יכולה לבוא שמה ולהזיק בלא אונם נפילה אבל מה הדין כשנפלה לגינה שהיתר. ראויה לבוא שמה בלא אונם נפילה אם נאמר השתא מיהא ע״י אונם נפילה הניעה שמה ובהכרח אכלה ופטורה אי ביון שאף אם לא נפלה שמה מעצמה היתד. יורדת ואכלה ואכילתה אינה תלויה באונם נפילתה ואף על פי כן הבעלים לא נזהרו ופשעו בשמירתה חייבין בתשלומי נזקה ואם תמצא לומר שבשנפלה למקום שראויה לירד פטורה לפי שהשתא ע״י אונם באה שמה ואכלה מה הדין כשירדה למקום שראויה ליפול מי נימא ביון שאף אם לא ירדה מזקת היתד. ט־י נפילתה ואכילתה באינם והזיקה אינו תלוי בירידתה דוקא תהא פטורה או דילמא כיון דהשחא מירא ע׳־י שירדה מעצמה ואבלה בלא אונם הזיקה חייבת: אמר רבי יופי בר חנינה היא מתניתא. כלו«׳ נם בזו דיברה המשנה ואינה מחלקת אלא בין נפלה לירדה ולא בין מקום שאינו ראויה לירד או ליפול למקום שראוויה לירד או ליפול ובאדז איחא אמר ר׳ ייסי בר יסא וחונטא היא מתניתין ובשה־׳י א׳ ר׳ יומה בן יוסד. וחיטא היא מתניתה ור שהני׳ ר׳ יוסי בן יוסי נכונה ואולי יש מקו׳ לומר שנתערבו שתי נירסאות יסא וחנינה כמו שהיא לפנינו והשם חנינה ושהבש לתיבת וחונטא או וחיטא (וע׳ ביבמו׳ פ״ח ה׳־א ר׳ יוסי בן יוסי אמר ובשבת פ־ י׳־ט דדו איתא רי יוסי בן חנינא אומר) אלא נפלה למקום שראוויה ליפול נפלה