Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 16

קעג (173) א) ב* נ׳־ט הכונס צאן לדיר פרק חמישי נששי] בבא קפוא האש ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב. אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור. המביא את האור חייב. בא אחר וליבה המלבה חייב. ליבתו הרוח הרי כולן פטורין. הלכה ד׳ השולח את הבעירה כר. חוקיה א> אמר בשמסר לו גחלת. אבל מסר לו שלהבת הייב. א״ר יוה׳ היא גחלת. היא שלהבת. וקשיא על דעתיה דחוק־ה אילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אות׳ שמא אינו פטור. אמרי תיפתר בשמסר לו גחלת הפקר. אינמי שלהבת הפקד. ולית שמע מינה ביחש. ע־ בד״ם וכבר הוער במבתב חדשי שם שבמד־מ כאן ובמ״ה איתא בעירו והד׳ מדיני אדם איתא נמי במד״מ וברי״ף ובאו״ז וברא״ש ותחת שילחה איחא במד״מ ובכי״מ שילח ובסד" המשניו׳ ובב׳ וברי״ף שלח ובארו השולח את הבערה ובאגודה השילח בעירה ביד פקח ובבי״מ אי־ ביד הפיקח ותחת אחד הביא את האש ובו׳ איחא במד״מ אחד המביא אח האור ואחד מביא וכר אחד הביא את העצים ואחד הביא וכי׳ ובארו אחד מביא את האור ואחד מביא ובו׳ אחד מביא את עצים ואחד מביא וכר וברשב״א אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ... אחד הביא את העצים ואחד הביא את ה א ש המביא את האש חייב ובאג־דה אחד מביא אח האור ואחד מביא ... אחד הביא את העצים ואח הביא את האור ותחת בא אחר איתא בארו ובאגודה בא אחד ותחת וליבה המלבה איחא בכ״י רד״ק ול־בא המלבא ותחת ליבתו הרוח הרי כולן פטורין דאיתא נמי לקט׳ בפיסקא איתא במד־־מ ואם ליבתו הרוח הרי כולן וברי״ף ליבתי הי־וח הרי כולן וכן הרמב״ם ה, נוקי ממון פ־ י״ר ה״ו העתיק ליבתו רוח ... הרי כולן פטורין ובארו ובאגידה ליבתו הרוח ביל; והגי־ ליבתו איתא נמי בכיי רר-ק ובכי״מ ליבתה הר' כר.!תלמוד] בשמסר לו גחלת. שאינו דבר ברור שיבעיר ויויק ולא הוי אלא גורם: אבל מסר לו שלהבת. שכדבר ברור הוא שיבעיר חייב דהוי באלו הדק בידיו ו היא שלהבת. דאינו ברור שירק: וקשיא על דעח־ה דחוקיה וכר. נ׳ שיש כאן חסרון ואילי יש מקו׳ להשלימו בכה־ג חוקיה אמר בשמסר לו גחלת שאינה שלו אבל מסר לו גחלת שלו חייב (משים שחייב בשמירתה וכשלא שמרה ומסרה לחרש חייב בנזקה ולית ליה לחוקיה שיש חילוק בזה בין אש לשור ובור) א״ר יוחנן היא שלו היא שאינה שלו ועלה גרם־נן וקש־א על דעתיה דחזקיה אילו מי וכר כלוט׳ כיון דלחזקיה מיירי כגחלת שאינה שלו ו כשמסרה לחיש והזיקה הוא פטיר אבל כשמסרה לפיקח הפיקח חייב וכן כשלא מסדה כלל והזיקה ברשותו הוא חייב קשה למה י׳ חייבי׳ על שלא שמרו גחלתן של הבירן והזיקה הבי מי שרואה נחלתו של הכירו מגלגלת והולכת ולא חש להעמידה ולכלוא אותה אינו פטור ומשנין תיפחי• בשמסר לו גחלת הפקר ובו׳ כלוט׳ הא דאמר בשמכי־ לו נחלת שאינה שלי