Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 15

קעד (174) הכונס צאן לדיר פרק חמישי נששין בבא קטא כלום. איתא> ת:יי תני ליבה. אית תניי תני וניבה. מאן דמר וליבה דבתיב בלבת" אש• מאן דמר וניבה וה־הנ> בל־בי כאש בוערת. ל־בתו הרוח הרי בולן פסורי׳. תמך אמרי׳ ברוח של אונסי׳ היא מתנית׳. אבל ברוח שהעולם מ־ נהג בו חייב. ר׳ יוחנן ור״ל תריהון אמרין אפי׳ רוח שהעולם מתנה: בו פטור שפעמי׳ בא פעמי׳ לא בא. פירוש. אה פירושו שאינה שלו אבל של הידרו אלא שאינה שלו אלא של הפקד ובזר בשמם *ה לחרש הוא דפטוי־ אכל כשמסרה לפיקה הפיקה חייב וכן הוא כשלא מסרה בלל אבל בגחלת חביי־־ן פטירין לפי שיש לה בעלים לשומרה ולית [אח] שמע מינה בלום ממילתיה דחזקי׳ לע:ין נחלתו של חבירו: אמרי תיפתר. יש להסתפק בסגנון זה ובשדרי א־חא אמר תפחד ונ׳ שחסר שם האימה: אי נמי. אינו מצוי כל בירוש׳ ובשדרי איתא אכל אם מסי (יבן באיה) ... וקשייה .. שלחבירו מתגלגלת והילבת [ואינה כלה אויה] שמה.. אומר תפתי . . נחלת שלהבקר אמר תפתי־ שמסר לו שלהבת שלהבקר .. ותיבת אמד השניה ל שהיא מייתרת: ולית. ל שצ״ל ולית את: אית תניי תני ליבה. ל שצ־ל וליבה כדאייתא לקמ' ובשדרי: אית ובר וניבה. וכן היא בתים* ה‘ כ״ב ובמביל׳ דר״ש לכ״ב ה" ופי* כל נפח רוח מפיו וע״י בן הבעירו: דבתיב. לית־א בשה״י וכן ליתא לקמ׳ ובן ליתא בברכות פ״ח הה ובעירובין פ״ה דרא ובעה פ״א דרב: מאןדמר וניבה והיה ובר. פירשו וניבה מלשון נבואה כי דבר הנבואה כאש בוערת והמוציא ומנבה אותו הוא המבעיר וכמו שהמנבה נקרא מבעיר בן המבעיר ממש נקרא מנבה מיהא ע, בנד ם׳ ע״א ובשדרי איתא אית... וליבא... וניבא מן דמר וליבא וירא מלאך י״י אל׳ בלי אש ומן רמד וניבא והיה בלבי באש בועדת: של אונסי׳. שבא בחזקה דרך מקרה ואונם: אבל וכר חייב. דכיון שהודלק בדוה הרגילה לבוא הוי באילו הוא הדליקו באמצעות הרוח המצויה: אפילו רוח. צ״ל אפילו ברוח ובשדרי של אנסין היא מתניתה .. ורבי שמעו; בן לקיש .. אפילו ברוח .. פעמים שהוא בא ופעמים אינו בא ובתוספר נ״ט ע״ב ד״ה לבתה הובא לבתו הרוח בולן פטורין תמן אמרינן ביוה של אנוסים אבל .. ור״ל הרוייהי אמרו אפי׳ ברוח .. בו שפעמים הוא בא ופעמים אין בא ובשמ״ק בשם תום׳ שאנ״ין איתא לבתו הרוח כלן פטורין תמן אמרין ברוח של אנסי ן היא מתני׳ אבל.. ח י יבין.. ור״ל תרוייהו אמרי; אפי׳ ברוח .. בו שפעמים שהוא בא ובאדז איתא של אנסין היא מתניתין אבל .. פטור . . ורשב״ל דא_?רי תרווייהו אפילו ברוח .♦ שפעמים הוא בא ופעמים אינו בא וברשב״א הועתק לבתו הרוח כולן.. ברוח של אינפין היא מתני'.. וריש לקיש תרוייהו אמרי אפי׳ ברוח .. מהנהג בו שפעמי׳ הוא בא ופעמים אינו בא ובשמ״ק בשם תלמיד הר״ף איתא תמץ אמרי׳ מתני׳ ברוח של אונפין (ובתים׳ ר״פ ד,נדפ׳ אנסין) .. ור״ל דאמרי תרוייהו אפילו בדוה .. מתנהג פטיר פע^ים הוא בא פעמי׳ אינה <בנדפ׳ ופעמים איני) בא: א) ס ס". O שמס ג" ד ג) ירמי׳ כ" ט׳ ד) ס ס/