Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 8

קפא (181) א) תוס ומכיל"*) דר" שמ" עזם ב ס״ב. הכינם צאן לדיר פרק חמישי נששיו בכא קמא דרבי יוסי דתני כן היהא) גדיש חטים מחופה שעורין. או גדיש שעורין מחופה בחיטין נותן לו גדיש שעורים. כהדא חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צדיר ואירעו אונם. אהן אמר סיגין הוה מלא. ואדין פירוש. ישלם אף את הבלים הממונים בגדיש (לפי פירוש הרמבץ במלחמות שהעיר עליו ב׳ נליון:.הש״ם) וצ״ל על הדא דר׳ יהודה כמו שהעיר כבר מהרא־ף (וב׳ פ׳־מ) והביא שהרא״ש: גרם::כן ובן הגי' במלחמות וברא׳־ש איחא מודו להא דר׳ יהודה ובשה״י.. ה מוריי על הדא ובעל העיטור במאה שערים אות ז׳ הביא מ־רוש׳ א״ר אושעיא כשאין עדים יודעין אבל יש עדים יודעין כרע מורו להא דר׳ יהודה וישלם כל מה שבתוכו וברשב״א לשבועות דף מ־־ג ע־א ד״ה ומידו הובא א״ר אושעיא כשאין שם עדים שהיו שם כלל אבל יש שם עדים כ־׳ע מודו על הדא דר׳ יהודא וככה״ג בר׳־ן שם (והעי׳ עלי׳ ב׳ ככר לאדן) ובריטב״א לשבועות שם ד״ה סלע הובא א״ר הושעיא הדא דתימא בשאין שם עדים שהיו שם כלים אבל היו עדים כל טמא מודו טל הדא דר׳יז דתני כן. גיר׳ הרמב״ן ור״ן שם ותני כן וכן נ׳ ובישב-א שם איתא דחניא ז הי׳ גדיש חטים מחופה וכו׳ ניתן לו גדיש שעורים. אלמא דמשלם את החטים אף שהן טמונין תחת השעורין לפי שברור לנו כמו על פי עדים אף אם לא נדע שחיטים היו שלפחית שעירים היו ובתום׳ ה׳ כ׳־ד מפורש יותר המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר׳ יהודה או׳ וכו׳ וחכמי׳ אומ׳ איגד משלם אלא גדיש ובו׳ ורואין את מקום הכלים כאילו הוא מלא תבואה וכו׳ היה גדיש חיטים ומחופה וכו׳ וע׳ בב׳ ס־׳א ע״ב ולפי הגי׳ שלפנינו נ' לגרו׳ מחופה בשעורין אבל במלחמו׳(וברשב״א) שם איתא טל גדיש של חטים מחופה בשל שעורים או גדיש של שטורים מחופה בשל חטים נותן לו של שטורים ובכהיג בשחיי מחופה בשלסעורין.. שלחט־ן נותן לו גדיש .. אבל ק׳ שתגן במשנתנו ומודין חכמים לד׳ יהיד׳ במדליק את הבירה וכו׳ שדרך בני אדי להניח בבתים ואי מיידי משנתנו בשא־ן עדים וטעמן של חכמים הוא לפי שהניזק אינו נאמן ואינו נשבע ונוטל מה בין מדליק את הבירה למדליק את הגדיש ויש לומר שלר׳ הושעי' חכמים אינן פוטרין בטמון בלל אלא כשיש עדים אף הן מחייבין וכשאין עדים במדליק את הבירה שדרך להניח בבתים הניזק נאמן בשבועה ונוטל ובמדליק את הגדיש שאין דרך להטמין כלים שאינן של גורן בתוכו גס בשבועה אינו נאמן (וע׳ בפני משה) 5 בהדא. דרך היחש׳ לפתוח סיפור מעשה של יחיד בלשון כהדא כמו של רבים בלשון דלמא ע׳ שביעית פ׳־ד סוף ה״ב שבת פ״א ה״א דף ג־ ע־-א ביצה פ״א ה״ד. (פ״ב ה״ו כהדא תלמידוי דר׳ יוסי ואף שהיי רבים מ׳מ לא הוזכרו בשמם אלא על שם ר' יוסי) מנילה פ־ג ה־א וב׳ סוטה פ״ט ה׳ י״ד גיטין פ*ג ה״ז פ׳־ד ה׳ב סנהדרין פ׳־נ ה־י דף כ׳־א ע״ר; צריר. ולא ראה הנפקד מה בתוכו ור לגרו׳ צרור כדאיתא במקומו׳ שהועתק בהם המאמר וכסמ״נ עשין פ״ח דפו׳ ויניצ׳ דף קעיא ע׳־א אית׳ שק צמר וג׳ שצ״ל צרור ז ואירעו אונם. כבר פירשו שלאו דווקא אלא כלוט׳ שקראהו אסון ואבד ובפשיעה ז אהן אמר סיגין הוה מלא. הנפקד אמר שמא סיג־ן היה מלא ובעל פלפולא ח״יפחא *) וג׳ שצ״ל שם אלא דמי שעורין תחת אלא דמי גדיש בלבד שבא ע״י אשגרה מדלעיל שם וגם נ״ק שחסרה שם בבא דהשאילו לגדוש חיטין וכד דאיתא בתוס׳(ובם).