Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 28

קלד (134) שור שמח את הפרה פרק שלישי נחמישין .בבא קפוא א) תוס׳ ס rr ה' י-ד ב, ובףי פרה שנגחה את השור ונמצא וולדה בציד׳ ואין ידוע אם פד עלא ילדה נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משלם חצי נזק מן הפרה רביע מן הוולד. ס «־■ם«w שור שנגח את הפרה בו׳. וכים בל הפרות מפילות, נהלך בהן אחר הרוב ואמור מחמת נגיחה הפילה. ואת אומרת ס * ב׳ מ״י שלא" הילכו במיד׳ הדין בממון אחר הרוב אלא במיעוט. אמר פירוש. ובן פרה שננחה וכר. לפי התלמוד מיידי בפרה מעוברת שהפרח לאחד והעובר לאחר ובן פירשה אביי בב׳ מ׳־ו ע״ב וכן נ׳ מתום׳ שנשנו ביחד שור שננח את הפרה ובו־ בפ־ה הל׳ י״ד עם שור שדחף את חבירו ונפל לבור בפ׳־ו ה״א שלדעת ר׳ נתן בתם בעל הבור משלם שלשה חלקים ובעל השור רביע? ונמצא וולדה. נקט וולדה ולא עוברה משום דבחי מיירי הבא (תוי׳־ט),* אם עד שלא ילדה נגחה ילדה. צ״ל אם עד שלא נגחה ילדה ז ואם משנגחה ילדה. וחייב ג־־כ בעל הוולד משום שהי' שותף בפרה וחייב בשמירתה: משלם. בעל הפרה חצי נזק השוד: רביע ובו־ נ־ שצ׳־ל ורביע בלוט׳ ובעל הוולד משלם לבעל הפרה רביע ממה ששילם לפי שספק הוא אם בעל הוולד חייב בחצי תשלומין או פטור לנמרי לפיכך חולקין החצי והוא משלם רביע תשלומין ובעל הפרה שלשה חלקים ולשון המשנה סתומה ונשנית בדמיון הלבה הקודמת וע' בתלמוד ולרבא בב־ מיירי מתניתין בפרה ווולד של אחד והכי פירושה משלם חצי נזק כמו בשאר תם כשמשלם מן הפרה דהיינו כשישנה לפנינו ואם ליחא לפרה ומשלם מן הוולד אינו משלם אלא רביע מחמת הספק ולענין הנירסאות ע׳ בד״ם והניר׳ ואם איתא נמי במד־־מ ובריף ובאדז והגי׳ משלם במד׳־מ ובדפו׳ נאפו' ובמשניות ובאגודה ובמד־מ איתא ורביע מן: נתלמודן וכי כל הפרות וכר. האו׳־ז סי׳רי׳־ז העתיק מיחש׳ דכתובות פ׳־ב היא ומכאן וכי רוב פרות מפילות נהלך בהן אחר הדוב ואימר מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת לא הילכו למדת הדין בממון אחר הרוב וכן איתא בכתובר שם לפנינו ובי רוב הפרות וכו׳ ואולי יש לנרד באן נהלך או הלך בה אחר הרוב ופי' למה נחוש במשנתנו שהפילה עד שלא ננחה ובי רוב הפרות מפילות מעצמן הלא אינן אלא מיעוט ואם כן נהלוך בפרה דמשנתנו אחר הרוב ונאמר שמחמת נגיחה הפילה וישלם חצי נזק לוולד ומשני זאת אומרת וכר ואולי חסר שם האמירא שאמרה ובכתובו* איתא אמר רבי אבהו: במידת הדין בממון. נ* שצ-ל למידת הדין ובדאיתא בכתובו׳ ובאויז וע׳ במבוא הירושלמי למו־ר דל דף י״א ד״ה למידת הדין ונ׳־ק שהתיבה בממון בא לומר שדוקא בדיני ממונות כן היא לפי הכלל שהמוציא מחבירו עליו הראייה ולא לענין שאר דינים (ע׳ קידושין פ׳־ד ה*ח)