Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 29

קלג(133) שור שנגח את הפרה טרק שלישי וחמישי! כבא קמא שוראז שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואיןכ) ידוע אם א! חוס׳ פ־ה ה « , , .; י״ד כתובי׳ פ״ב עד שלא נגחה ילד ואם משנגח' ילדה משלם חצי נזק לפר' ורביע ה-אסמ-ג 1..,.)^ ב) ב״מ rre מ״ב ידרו,/1 ♦ וד" תום׳ שם ה׳ כ״ב כ״ג רכ-ד י4: שם ד.״ה ס ל״ה j סב ס-ט מ״ח וט׳ וי" -כתרבות פ״ח מ״ר גיטץ פ״ח מ״ג בכורות פ״ב מ״ו ח׳וט' תוס׳ שם ה״ח וט׳ וי' פירוש. שוד ובר התוא בא להשלים דיני כופר שהתחיל בהן בש־ד מ־ו ולשנית במ״ה הכנים שורו לחצר במל הבית שלא ברשות וכר נפל לבור ובו׳ היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר ולפי שהמשניות ממ״ג עד מיה שייכות להדדי והיו כבר סדורות כני לפניו שנאן בסידורן מכבר (ע־ ריש פיס וכן נ־ מתוספתא דאיתא שם בפ״ה ה' י״ב (לפי הוצא, מו״ר משה שמר צוקערמאנדל) נפל לבור וכר חייב בכופר דברי ר־ טרפון ור׳ עקיבא פוטר מן הכופר וכר ובה* י*נ יש נותן את הכופר ואין נסקל וכר ואחיב בה, י״ד שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע וכר סומכום אומר משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לוולד וכן פרה וכר ודברי סומכום נשנו בג׳ כאן לפי שדומין לדברי ר׳ נתן בהלכה שלאחריה בפיו דאיתא שם שור שדחף את חבירו ונפל לבור ומת וכר ר, נתן אומ^במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה בתם במל הבור משלם שלשה חלקים וכר שיש בה סיום דיני השור והתחלת דיני הבור כאחת וכן: בה״ב ובה־נ החופר בור ברשותו ונפל מליו שור והרגו חייב בכופר ואם הוזק השור בעל הבור פטור החופר בור ברשות הרבים וכר וק׳ לפיז למה הפסיק תנא דמשנתנו את החיבור שבין משניות הבאות לקודמות במשנה שלפנינו ושלאחריה ולפי התוספתא יובן אופן החיבור וע, לעי, בפ*ג ה' י־ג: שור. תם: עוברה. מת: ילדה. הפילה ז ואם משנגחה וכר. בלומ' מחמת הנגיחה הפילה: לפרה וכר. בעבוד הפרה כדין תם שננח ורביע נזק בעבור הוולד מפני שהוא ספק אם חייב בחצי נזק הוולד או אינו חייב כלום ולפיכך חולקין חצי הנזק ומשנתינו סומכום שנאה כדאיתא בתום׳ סוף פ״ה ובב, מ״ו ע״א דסובר ממון המוטל בספק חולקין כר, מאיר רבו בתום, ב׳־מ פ״ח ה׳ כיב וכ׳־ג וכ״ד ובבר׳ בב־ שם ק, ע״ב וסתם מחניתין בב־־מ פ״ח מ״ב וד׳ כר, מאיר אבל נראה דלא סכרי שחולקין אלא בשמא ושמא וכדרבא בב־מ שם ק׳ ע־א ובי׳ שם פ״ח ה״ה אבל כשניזק אומר בריא מודים שהמוציא מחבירו עליו הראי׳ ולפ״ז משנתנו אינה סותרת את המשנה דסוף פ״ג אם נאמר שמיידי שם בשאומדים בריא אבל דעת ר׳ יוחנן בי׳ ב״מ פיח היה כר שלעיל בסוף פ״נ מיירי שטומנין מספק ולם־־ו משנתנו אינה מסכמת עם המשנה דם־׳ג וע, בב' ל״ה ע״ב ולעי' לסוף פ־נ וע׳ בב״ב פ״ט מ״ח וט׳ וי׳ כתובו׳ פ״ח מ״ו בכורות פ״ב מ״ו רז־ וט׳ ולענין הגידם' ע, בד־ם והג׳ ואם' איתא במד״מ ובדפר נאפו׳ וברי״ף ובאו״ז והני׳ ורביע לוולד איתא גם כן במד־מ: