Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 25

קלז(137) שור שננה את הפרה פרק שלישי נדופוישי! בכא קפוא זה נותן מחצה ווה נותן מחצה. אמר ליה בפועד היא פתנית׳ רגלה מכור׳ לך מכר חצייה. רגלה שנייה מכורה לך מכר חצי חצייה. אמר ריש לקיש כל אילין שמועתא דלוי א־נון. א) לעיל ס״א מ״ב תוס' ס״א ה״א רה׳״ט מכיל׳ מיק׳ ריש וסוף ס׳ י-ד לעי׳ ס״א ה״ב ב׳ י״ד מה״ג לשמו׳ כ״ב ד׳ ועי׳ לעי׳ ם״ג מ״א נ׳ הקדר שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא כרשות שברתן בהמתו של בעל הבית פטורא) ואם הוזקה בהן בעל הקרירות" חייב. ואם הכנים ברשות" בעל החצר" חייב. ב) תום׳ פ״אה״ט מכיל׳ שם סוף פ׳ י״ד ולעי׳ וב׳ שם ולעי׳ ס״ג פירוש. אימי נ, נבונה: מפני שהוא ספר. משלמין כמו דתנן; הא א־לן, ה.ה ןודא, מ׳־א. . , , . ג) ב*מ ס״ו מיו. שמשנגחה ילדה? כך אני או/ בתמיד.5 כולה. כל השאר5 במועד היא מחנית/ תוס׳פ״וה׳כ׳ה כן הובא נם כן ברשב־א שהעיר עליו ב׳ מרה־פ אבל ר׳ק לגרר במוכר הואח^תיש׳״ם־א ה״א) מתני׳ כלומד דמיירי בשמכר בעל הפרה את העובר לאחר שכל כמה שלא ילדי• ה״ב הוי הלוקח שותף בפרה למחצה דתני האומר רנלה מבור־ לך מכר חציה ואולי יש לגרר כאן דתני רנלה וכו׳ מיהו אפשי־ נמי שהפרה לאחד והוולד לאחר ע״י שמכר אחד אח הפרה ושייר הוולד לעצמו או שקנו שניהן פרה מעוברת בתנאי שתה׳ הפרה לאחד והוולד לאחר נע׳ בכורו׳ פ־׳א מ״א וע׳ בתוספות מ״ו ע׳־בד״ה ורביע? רגלה. מן ההמשך משמע דמיירי בפרה? מכר חצייה. כר לפי שנאמר שלא מברה לכשתשחט לאכילה אלא לעת השתא למלאכה וכדומה ומשום הכי מהשתא שותפין בה ולמחצה ובתים׳ ערכין פע וכן בב־ שם ד׳ ע״ב (והעיר עליהן ב׳ מרה׳־פ) איתא ראשה של פרה זו מכור לך לא מכר אלא ראשה והיינו כר דאמר ריש לקיש. בל אילין שמועתא דרגלי מכורה וכו׳ לוי אמר ואחרים חולקין עליו ומלת כל לאו דווקא ואולי יש למחקו? ר. הקדר ובו׳. ע׳ על הסידור במ״א ונקט התנא לשון הקדר שהבנים וכו׳ ולא הכנים קדירותיו סתם דומיא דמ״ה ומ׳־ו ולא הכנים כדו דומיא דהכנים את הכד בריש פ׳־ג לפי שאין דרך בני אדם שאינן אומדן כר להכניס כליהן לחצר אחרת ובפסקא דלקמד איתא הקדר שהניח קדירותיו אבל ר שצ״ל שהכניס כיון שברשות היחיד מיידי? פטור. כדתנן בפ״א מ״ב חק מרשו׳ המיוחדת למזיק וע׳ לעי׳ פ״ג מ״א ולא שנאו התנא הבא אלא לחלק בין ברשות ושלא ברשות? בעל החצר. החליף התנא לשון בעל הבית בבעל החצר לפי שאין חילוק כאן ביניהן וע־ פ״נ מ׳־א ובמד־מ איתא באן בעל הבית חייב אבל לקמ׳ נם שם איתא בעל החצר? חייב. כששיברתן ור שכן אם הוזקה בהן בעל הקרירות פטור ולע׳ הנירם׳ ע׳ בד״ם והני׳ שס־־תן ולקט׳ אכלתן ננחו ובפ״ו מ־־נ אכלתן איתא נמי במד־׳מ וכן בדפו׳ נאפו׳ אלא ששם איתא שברתם (בעל החצר פטור) אכלתם ובפ״ו מ׳־ג אכלה ובבה־נ ד־׳ב נגחו ובאדז איתא ושברתן אכלתן ובסוף סי׳ רכ״ה ואכלתן וננחו ובפ״ו ואכלת ובאגודה ושליחו... בעל קרירות... בעל חצר ובפ״ו ואכלתו?