Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 24

קלח (138) בבא קמא שרר שננח אח הפרד, פרק שלישי נחמישי] אן תרם" פיה ה*י הלכה נ' הקדר שהניח קדרותיו. הכנים " קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשו׳ ובא שור ממקו׳ אחר ושברן פטור הווה ס לעיל פ•* ה״בםזן פטור. הדא אמר׳ הקרןב) פטור׳ בחצר שאינה של שניהן. »למג> וש.נ ד׳ הכניס" פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות אכלתן °/.״4בהמתו של בעל הבית פטו׳ ואם התקה בהן בעל הפירות חויב. ואם הכנים ברשות בעל החצר חייב. סבד" . פירוש.!תלמוד! הקדר שהניח} פ• לעיל שר לנדר שהכניס} הכנים ר,דירותיו וכר. אולי יש לגרר תני הכנים וע׳ בתום' פ״ה היי} שור ממקד אחר. שלא ברשות} הוזק בהן פטור. בחום׳ שם איתא במל קדירות חייב וכן בהבנים פירותיו בה׳ י־א בעל הפירות חייב לפי שהקדירות והבירות הן כבור שחייב עליו בחצר שאינה של שניהן ולכן נ׳ לגרר כאן ולקט׳ בה־ד הוזק בהן חייב וכן הגי׳ ב׳ חסדי דוד לתום׳(דפר ליוורנו) את ודרוש׳ באן} הדא אמרה הקרן פטורה וכו׳. נ׳ לגת׳ הרגל או שהרגל פטורה וכן הניי ב׳ חם׳ דו׳ שם וב׳ נח׳־י אבל היינו דווקא לר׳ מאיר ולא לחכמים כדאיתא לקמי בה־׳ה ולא אמרו הדא אמר׳ אלא כאן ■ובודד וג׳ משום שהחבר בה צד פטור וצד חיוב ואולי מפני שר להן כעין חידוש ולא בה׳־ה} שאינה של שניהן. לקט־ בה״ד איתא שאינה לשניהן ולעיל פ״א ה״ב איתא ה׳ פעמים שאינה לשניה׳ ופעם אחת שאינה של שניהן ובתום׳ פ״א ה״ט ובב׳ י׳־ד ע״א איתא חצר שאינו של שניהם} ד׳ ואש הוזקה בהן על ידי שהחליקה בהן אי נמי ע״י שאכלן ופי בב׳ מ״ז ע*ב} ואם הכנים ברשות וכו׳ חייב. כשאכלתן ור שכן אם הוזקה בהן בעל הסירות פטור ולקט׳ בפיו מ־נ איתא נמי כהיג המגדיש לתוך שדה חבית שלא ברשו׳ אכלתן בהמתו של בעל השד׳ פטור ואם וכו׳ ואולי לא נשנית הכא לפי שהתנא לא בא אלא לשנות כאן. במכנים לחצר חבית שלא ברשות תלתא בבי חדא ברגל וחרא בשן וחדא בקרן לקט׳ במיה ולפי שעיקר ההלכה כר נשנה נבי המגדיש לתוך שדה חבית בדמשמע ממכיל■ דנזיקין פ׳ י־־ד פ' ובער}•) נשר נ׳־ב לקט׳ גבי דיני המבער. ולפי התלמיד לקט׳ ה״ה דבמנדיש אף רבי מודה דבמל השדה חייב כשהנדיש ברשות אף שלא קיבל עליו במל השדה לשמור *) במכיל4 שלפנינו איתא ובער בשה אדד ר" כחץ אומר הרי המגדיש בתוך שדה חבירר בלא רשות ויצאת בהמתו של בעל הבית והזיקה קורא אבי עליו ושלח .. . לכך נאמר ובער בשה אחר אלא אחר הוא זה וכבר הוגה בא״צ ובשבות י" ולא אחר הוא זה!ע* במ״ע ובהרס פה ראשונה שם] ובהעתקת כ״י ה״ איתא ובער ... ויצתה ... בעל השדה ... לכך נאמר בשדה אחר מכאן אמרו אינו חייב עד שיצא המזיק מרשותו והזיל• וי׳ לס״ז דהמאמר במכילת׳ שם ס" כי יבער מכאן אמרו לעולם אינו חייב עד שיצא המזיק מרשותו והזיק שייך לכאן (וכן המאמר שלאחריו ששמי נזקין בעדית וכר 0 ששייך למטה לדברי ר״ע בפ4 מיטב ונכפל וכן הגי4 כבר ב׳ שבות י4.