Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 23

קלט (139) שור שננה את הפרה פרק שלישי [חמישי] בבא קמא הלכה ד׳ הכניםאז פירותיו לחצר בעל הבית בו'. הכנים א) תרס׳ ס״ה ד״י-א פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר 00"” ואכלן פטור. הוזק בהן פטור. הדה אמרה שהשף‘ פטורה בחצר ב) לע-י ם־א ה־כ שאינה לשניהן. ושיני ה' הכנים״ שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות נגחוtu-לעי-לם־ג שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא לשורו של בעל הבית חייב. נפל" לבור והבאיש את מימייחתוס-פ-הה-י-ב חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם־‘ את הכופר. ואם הכניסה! תיס* ®ם וה׳ י״ג יס״ו ה*ב _!__וס-ד ה-ו ס כ״ר. ומ״ח: פירוש. יש מקר לומ׳ שמשום הכי לא נשנית במשנתנו המגדיש וכר לפי שבו נם רבי מודה וע׳ בתוי״ט פ״ו מ־ג ולעני׳ הגי־ לעיל במ׳־נ 5 [תלמוד] הכנים וכר היא המשך הברייתא דלעיל ה־ג וע״ש: ה׳ או שנשכו כלבו. דרך המשנה להביא במה דוגמאות וע׳ בתום׳ פ־׳ה ה׳ ייג ופיו ה׳ כ״ז ובב־ ל״ג ע׳־א וכאן יש לומ׳ עוד שלפי ששנה במיג וו" בהמה סתם שנה הבא בהדי ננחו שורו אף או שנשכו כלבו וע׳ בתיויט: נגח הוא ובו׳ חייב. בנוק שלם לד׳ טרפון בפיב מיו דהוי מועד מתחלתו: נפל לבור ובר חייב. ע׳ לקמן ז משלם את הכופר. נ׳ שכר׳ טרפון אתיא שסבר ששור המויק ברשות הניוק נחשב כמועד וכל שהוא מועד אפילו מתחלתו משלם את הכופר וכופר משתלם אפילו שלא בכוונה כדאיתא בתום׳ פיד היו וע׳ לעיל פיר היח והבי איתא בתום׳ פיה ה׳ ייב נפל לבור והוביש את מימיו חייב בכופר נוצ׳־ל בבהינ הי׳ בו אביו או בנו או הי׳ בו בנו או בתו חייב בכופר וכבר הני׳ בכהיג ב׳ מנן אברהם] דברי ר׳ טרפון ור׳ עקיבא פוטר מן הכופר היה בו עבד או אמה נותן שלשים סלע דברי ר' טרפון ור׳ עקיבא פוטר וכו׳ ובב׳ בבריי׳ כיו ע״א הכנים שורו לחצר בעל הבית שלא בישות וננחו לבעל הבית ומת השור בסקילה ובעליו בין תם בין מועד משלם כופר שלם דברי ר' טרפון והא דתניא בתום׳ שם ה' ייג יש נותן את הכופר ואין ניסקל וכו' החופר ברשותו ונפל עליו שור והרנו נותן את הכופר ואינו נסקל ואינו נסקל מפני שלא היה מכוון להרגו ונותן אח הכופר מפני שחייב בכופר שלא בכוונה] ושם פיו היב החופר בור ברשותו ונפל עליו שור והרנו חייב בכופר ואם הוזק השור בעל הבור פטור נמי כר׳ טרפון אתיא וע׳ בב׳ מיח סיב ובגליון הש״ם שם ומימ המאמר נפל לבור והבאיש וכו׳ נ׳ כמפסיק חיבור דברי המשנה ואולי יש מקו׳ לומר שהצעת המשנה מעיקרא כך היתה נפל לבור והווק פטור ואם הבאיש את מימיו חייב הי׳ ובו׳ ונקט הבאיש את מימיו להביא דמיון היאך יזיק השור עי׳ נפילתו לבור: ואם וכר בעל החצר חייב. כשננח שורו שורו של המבנים (אוכשהוזק שורו של המכנים כבור) ונ׳ שכן אם נגח שור המכנים את שורו פטור ואס׳־פ שקרן ברשות השותפין לכיס חייבת שאני התם שאחד אינו