Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 20

קפב (142) שור שננה את הפרה פרק שלישי(חמישי) בבא קמא אומר לו הכנים ואני משמרו. הכל מודין בשד׳ שאומ׳ לו הכניסהו ושומרהו. מה פליגין כחצר רבי אומר חצר כשדה. וחכמים א! <נ־ ב־ב׳ פ-א־! אומרים חצראי כבית. תמף תנינן המגדיש בתוך שדה הכירו שלא 0לקמ'פ’יה'ג• ברשות. נדישים בשדה. ככלים בבית. אמר רבי יוסי בי רבי כון תיפתר בהיא דאית לה מסגר. פירוש. מה פלינין וכד. באו״ז סי־ רכ׳־ה איתא אתמה פלינין וכד ורבנן אמרי וכד ובסי־ רע״נ ושומריהו את. מה פליגין וכד ורבנן וכו׳ והניר׳ ורבנן איתא גם כן בשרידי הירושלמי שהוציא מדר לוי גינצבורג צד ר״מ: חמן תנינן וכו׳ נדישים בשדה וכוי. נ׳ שיש באן חסרון אבל הענין מובן ויש לפרש שמקש' לר׳ ירמי׳ דאמר שהכל מודין בשדה שאינו חייב בנתינת הרשות םתמא מהא דחנינן לקט׳ בפ״ו מ׳׳נ המגדיש בתוך שדה חבית שלא ברשות אכלתן בהמתו של בעל השדה פטור וכו' ואם הנדיש ברשות בעל השדה חייב הרי שחייב אף בשדה בנתינת רשות לבדה ומשני אמר ר׳ יצחק נבן יש לגת־ כדאיתא לקט׳ בפ״ו ה־׳נו גדישים בשדה ככלים בבית בלוט׳• שלענין נדישים השדה הרי הוא בבית לענין כלים שבכלים דוקא שדרכן להכניס; לבית כשאמר למפקיד הכניסם לשדה הכל מודין שאמר הכניסם ושמרם מה שאין בן בנדישין שדרך להנדישן בשיה אבל ק״ק לפי׳ הזה הלשון תמן חנינן דהוי להו לומר והתנינן ואולי יש לפרש שמביאין המשנה דלקמן לומר שהמתניתא דאם הנךיש ברשות בעל השדה חייב כרבנן דלרבי אינו חייב בנתינת הרשות סתמא ועלה אמר ר׳ יצחק שבנדיש .אף רבי מודה דגדישים בשדה ככלים בבית ואמר ר־ ירמי׳ הכל מודין בבית וכו׳ אלא שלפי זה הי׳ נ׳־ק לגרד הא דר׳ ירמי׳ בתרדאדר׳ יצחק: אמר רבי יוסי. וכו׳ בהיא דאית לה מסגר לקט׳ בפ״ו ה״ג איתאבההיא דאית ליה מסגר ובשרי׳ הירד איתא מימני ולקט׳ בפ״ו תפתר (בדאיח)!בההיא דאית! ליה מיסגר ובהעתקת שריד ב׳־י ירושלמי ששלח לי בטובו מרד ש׳ ז־ שטבטער (ע׳ לעיל צד כ־) איתא לקט־ בפ׳־ו סי׳ סתר ובאו״ז ם־ רע״ג הועתק א־יר יוסי בר מן תפתר כהדא דאית לי׳ סוריגר וכתב עלה ונראה בעיני דהיינו נטר בי דרי וכדאוקט׳ ר״פ <ע׳ בב׳ נ״ט עיכ> ולהני׳ דאית לה מסנר יש לפרש דמיירי בשדה שיש לה מחיצות ושער ומנעול ולכן הרי היא כבית אבל ק׳ מאד לומר דמיירי בשדה כהא* ונם לשון מנר בהוראת נעל אינה מצויה מ׳ בתלמוד ואולי יש להגי׳ בההיא דאית לה סנטיר (סנטר) כי גם לשדות ולגנות היו ממונין סנטירים (שומרים) באשר יוצא מיחש־ שביעית פ׳־ד ה״ב ופי׳ דמיירי בשדה שיש לה שומר וכשנתן בטל שדה זו רשות להגדיש קיבל עליו לשמור ע״י סנטיר ולפיכך חייב והיינו כעין אוקימתא בב׳ שם וכדכת׳ האד׳ו:*) ואין להקשות למה בעל השדה חי'ב ולא הסכטיר דהא הסכטיר לא כתן רשות ואין לחייבו על, שלא שמר גדישו של אחר ואולי עיקר דברי ס פפא בס שם כך הי׳ דהכא ב דאי ת ליה כטר בי דרי עסקינן אבל לפנינו איתא הכא בנטר בי דרי עסדךנן וכו׳ וק" דאם כן השומר חייב ולא בע> השדה כדבתב הרמב״ם בפי" המשניף וע" בה" נזקי ממון פ״ג ד.‘ ט״ו ובל״ם שם ובמשנה תכן בעל השדה חייב.