Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 19

קמג (143> שור שננה את הפרה פרק שלישי(חמישי) - בבא קמא ו׳ ש1ד*> שהיה מתכוין להכירו והכה את האשה ויצאו ילדיה») לק0־פ־־ח מ*ב י , (מ״ס מכי׳ ס־׳י פטור מדמי וולדות. אדם שהיה מתכוין להכירו והכה את האשד, ס׳__ ובעל לעי׳ ויצאו ילדיה משלם» דמי וולדות. כיצד משלם דמי וולדות שמין מה״גילשמו, כ-א , . כ״ב וכ״א ס׳ח את האשד, כמה היתד, יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפדיס שמו׳ כ־׳אב־־ב. משילדה. אמר" רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדתסב׳ם־־ט פירוש. ו' שור וכו׳ פטור מדמי וולדות. ק׳ מה ענין ש־לום דפי וולדות לכאן וע׳ לעי־ לפ׳־ג מ׳ י׳־ב ודק שלפי ששנה במשנה דלעיל הי׳ אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר שמשלם את הכופר שלא בכוונה ושור שנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם חייב בכופי ופטור מן המיתה כדאיתא בתום׳ פ״ד ודו מה. שאין כן באדם שנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם שפטור מן המיתה ומן הכופר שלא שייך כופר באדם שנה הכא שלענין דמי וולדות הזי איפכא ששור שהי׳ מתבוין להכירו והכה את האשה ובו* פטור מדמי וולדות ואדם שהי׳ מתבוין לחבירו והרג את האשד, וכו׳ משלם דמי וולדות ואולי הצעת המשנה מעיקרא היתד. בבה־־ג שור שהי׳ מתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם משלם את הכופר ואדם שהי׳ מתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור מן הכופר שור שהי׳ מתבוין לחבירו וכו׳ פטור מדמי וולדות אדם וכו־ משלם דמי וולדות שלעיל כפ״ד מ־׳ז לא הוזכר במתכוין להרוג אח הבהמה והרג את האדם וכו׳ אלא שהוא פטור ולא שחייב בכופר: שהי' מתבוין לחבירו. הוא הדין כשנתכוין לאשר, אלא ע־י שבקרא(שמו׳ כ׳א כ*ב) ובסיפא הוזכר במתכוין להכירו נקט גם ברישא כן כדאמרינן בתלמו׳ לק׳ ובב׳ מ״ט ע״א וע׳ לעי׳ פ־־ד היו ובמה־ג איתא.מכאן אמרו שורו שנגף את האשה פטור מדמי ולדות.* ויצאו ילדיה. נקט לשון הקרא: כמה הי' יפה. אילו היתה שפחה נמכרת כדלק‘ פ׳־ח מי׳א: וכמה היא יפה משילדה. והפחת שנפחתה מחמת חסרון וולדות היא והיא דמי הוולדות: אם כן וכו׳. כלוט׳ כנ׳ אם כן שמין יש להתבונן ולהשיב שמשהאשה יולדת היא משבחת לפי שהאשה כשהיא מעוברת. מצד עצמה וגופה היא פחותה בדמיה מחמת חשש סכנת לידה ולאחר שילדה היא משבחת ומתעלה בדמיה לפי שיצתה מידי סכנה ואף שנגדעה בדמיה מחמת חסרון הוולדות אע׳־פ כן הגרעון אינו כשיעור דמי הוולדות אלא פחות ממנו ואם כן כשנשום כמה האשד, יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה נגריע דמי הוולדות בכשיעור שמשכחת ומתעלה מצד עצמה ע׳־י לידתה והיינו כג׳ מה שהשיב רשב־׳ג כדלקמ׳ על דברי חכמי׳ שהקשו על דבריו האומר, לחבירו שפחה וולדנית אני מוכר לך מזכיר וולדנית מפני שבניה משביחין אוחד. והשיב קוטיזמי היא זו והמלה קוטיזמי כר משובשת וצ״ל דיסמי (או דיצמי, דיזמי) מלשר יוני' ד10ן<״ב׳51 ופי׳ בעלת שני גופין היא האשה ומצד עצמה וגופה היא משבחת ע״י לידתה ומצד חסרון גיף הוולד היא מגרעת וע׳ בב׳ מ ■׳ט ע־׳א: משהאשה יולדת וכו׳. כלוט׳ כר