Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 18

קמד (144) שור שננה את הפרה פרק שלישי(חמישי) בבא קמא א) תו® פ״טה* ••)ב היא משבחת. אלא שמין את הוולדות כמה הן יפין ונותנין«« לבעל מפיר* פ-ח 3* . , י. 111 ימסו י® «®י ואם אין לה בעל נותניםב) ליורשיו. ד.יהתג) שפחד. ונשתחררה ב* שם ומה״ג י לשמי* כ-א כ״ב או ניורת פטור. סב* ®ם סחים׳ וב*(ומה-ס ®c -י--- ־■ ־ פירוש. משהאשה בעלמא יולדת היא משבחת ואם כן נם כאן כשהוהתה ויצאו ילדיה ונרפאה היא משבחתז במה הן יפין• כר בכמה יקח איתן אדם בעידן במעי אמן שיהיו לו לעבדים כשיוולדו: ונותנין. בסדר המשניד ובב׳ איתא ונותן זבכ״י ד¬ לפי די׳ם ונותנן מיהו בברייתו׳ בב׳ אית׳ ונותנין ואין זה מדברי רשב״ג אלא סתם מתניתין היא לפי התוי׳־ט וע׳ לקט׳ ושנה שדמי הוולדו׳ נותן לבעל לפי שנזק וצער הן לאשה כדאית* בבריי׳ בב׳ מ״ב ע׳־ב ובתים׳ פ׳־ט ה״ב <וע* ס־מב״ם ה׳ חוב׳ ומזי׳ פ״ד ה׳ ט־׳ו ובמ׳־מ שם ובתיספו׳ ב־׳ק שם ד־׳ה נותן) וה׳ י־־ד ובכתובו׳ פ־־ו מ״א 5 *) ואם אין לה בעל. שמת ובב׳ שם איתא אין הבעל ונ״ק למחר כאן התיבה לה וליחא באגודר.}"•) היהת שפחה ונשתחררה או ניורת פטור. צ־׳ל היתד, שפחה יכו' והמאמר ק׳ להכין ורש־׳י דל פירש בלומר היתה משוחררת או גיורת נשואה לנר או לעבד משוחרר ואין לה בעל שמת פטור דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לז יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתד, שפחה ונשתחררה ולא נקט תיתה מש־חררת משום דע״ב בשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא ד,־ו להם בנים והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הנר דפטור דהא דמי ולדות לבעל והאי דנקטשפחה וגיורת משום דסתם שפחה משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגד וע׳ בפי׳ הריב׳־א שהובא בתוספו׳ מ״ב ע״ב ד׳־ה היתד, ובתים' שם ובתום׳ ר׳ פרק ובשמ״ק שם ובאדז סי׳ ר־ימ והנה בבריי׳ בם שם איתא הכה את האשד, ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ורמי ולרות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת (נותן) ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה (בלוט׳ שפחה משוחררת) או ניורת זכה והיינו בדמי נזק וצער כשמתה והוא הדין שזכה ברמי. ולדות כשאין הבעל והוא הי׳ עבד משוחרר או נר וכדאיתא בפירוש בתום׳ פ־־ט ד,"כ ויש להקשות.לדברי חכמים שאמרו סתם שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה *) ובמביל* ריש פ״ח ושם פ* כאשר איתא ®חבל אשה לבעל ודמי וולדות לבעל ת׳ שצ*ל שחבל אשה לאשה ודמי וולדות לבעל(לבעלד)(והמאמר שם וכל המתחייב מיחה סטור מן התשלומין לא שייך מ* לדברי רבי אלא לעיל מינייהו בתר בא הכתוב ללמדך על המתכוין להכות שונאו והכה אוהבו שהוא במיתה). ••) בהעתק* מדה״ג לשמו* כ״א כ״ב שתחת ידי איתא כאשר ישית וכו* לימד שדמי ולדות לבעל ואם אין בעל הרי הוא שלה ובמכיל* דר* שמעף הנדפסת איתא ואם אין לה בעל הרי הוא שלה וק* מאד וברמב״ם שם פיר הד איתא שפחה או עכו״ם בשעת הריון ובשעת נגיפה נשתחררה או נתגיירה הרי דמי הולדות שלה ונ»ק שרמב״ם!*ל הי׳ מפרש ואם אין לה בעל שאין לועקידושיו והבא עליה אינו ראוי להיות בעלה כגון שפחה ונכרית כראיתא בקדושין ס-ג מ* י-ב ואין לו דמי ולדות כדאיתא לקט* בתלמו* דמי הולדות שלה.